ענווה – זו הכריזמה הניהולית החדשה | דסי גורדון

"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"
(במדבר פרק י"ב פסוק ג')

מקווה שציפיתן לטור החדש. אני ציפיתי כבר לכתוב עוד ועוד ומהכל.

והאמת? גם קצת התבלבלתי מרב שפע הנושאים שאני רוצה להעלות ולדון אתכן.

התפקסתי. היה קשה.

בטור היום ננסה להבין ולגעת במעט, בתפיסה ניהולית קצת אחרת, שונה, כזו שתדבר מזווית שונה והפוכה מהמוכר.

לי הגישה הזאת עזרה מאד, גם במישור האישי הערכי וגם במישור הארגוני.

בין ניהול קלאסי לניהול ענו

יש  דרכים רבות להגיע לעמדת ניהול.

יש שחיפשו את זה: הן למדו, השקיעו, עשו שעות נוספות והרבה. התכווננו למהלך.

יש כאלה שזה מתיישב עם אופיין והן בנויות לנהל, הן נולדו מנהלות – "ראינו אותה מנהלת לעתיד כבר בגן" כך האימהות מספרות.

ויש כאלה שהגיעו לניהול כי הן היוהאדם הנכון בזמן הנכון ובמקום הנכון.

לא משנה כרגע  מה הייתה הדרך אל עמדת הניהול;

האם הדרך הייתה סלולה או פתלתלה, ארוכה או קצרה, אלא העובדה שכרגע מושכות הניהול בידייך.

את המנהלת! והשאלה היא מה את עושה עם המציאות של "אני המנהלת"

אז מהי אותה גישה ניהולית קצת שונה?

בד"כ כשמבטאים את המילה 'ניהול' עולות באופן אוטומטי המילים: מנהיגות, כריזמה, אסרטיביות, עוצמה, הובלה ועוד.

אני דווקא רוצה להזכיר תכונה שנראית הכי הפוכה, הכי לא קשורה לתכונות של מנהיג: ענווה.

מהי ענווה ניהולית ?

ומהי אותה ענווה שתגרום לך להיות מנהלת טובה יותר, שתגרום לארגון להתקדם יותר?

זו לא ענווה של התבטלות, זו ענווה שאומרת יש כאן צוות, וצוות טוב. יש כאן עבודה שצריכה להיעשות, ולכל אחת ואחת מבנות הצוות יש קול ייחודי ואני כאן כדי להקשיב להתאים ולהוביל.

השאלות שמנהלת ענוה שואלת מנוסחות שונה. לא להתבלבל! המטרות זהות: הגעה אל יעדים, יש רצון להצליח להתקדם, רק הדרך אל ההצלחה מעט שונה וזה עושה את ההבדל.

מנהלת ענווה שמה את העבודה במרכז, המוטו הוא ניהול העבודה ולא ניהול עובדים.

ברגע שזו הנחת היסוד הניהולית, הניהול של המנהלת הוא ניהול משרת. היא תתאים את סגנון הניהול לאופי העובדים. המנהלת הענווה לא כופה סגנון אלא מתאימה את עצמה לצוות.

ואיך זה נראה ביום יום?

המטרות והיעדים נקבעו, נרשמו בעט. בגיליון. נטמעו בתוכנה הייעודית. הן אושרו סופית. יוצאים לביצוע.

מנהל קלאסי מחלק הוראות, יש יגידו מורה פקודות, הוא לא מתייעץ עם הצוות על דרך ביצוע העבודה, לא מנסה לבדוק התאמה של עובד לעבודה. לעומתו מנהל ענו מתאים את דרך עבודתו לעובדים ובונה את חלוקת העבודה לפי חוזקות של כל אחד ומציג את הדברים כך:

"להלן המטרות והיעדים שהוגדרו, נשמח לחלק את העבודה ע"פ התאמה מיטבית לכל אחד. לדוגמא: אם את מעולה בלוגיסטיקה, בואי תובילי את  הקשר עם הספקים וקחי פיקוד על שרשרת האספקה, אם את סבלנית ויודעת לספק פתרונות – תתמקדי בשירות הלקוחות" וכן הלאה.

הצוות לא רק מבצע הוא הופך לשותף

לסיכום, מנהלים ענווים פועלים מכוח ההשפעה ולא מכוח הסמכות הרשמית. בעולם הניהול הענו המשפט: "אני הבוס, אז אני המחליט" – כבר לא עובד.

מנהלים ענווים במקום לכפות את סמכותכם – מעוררים השראה בצוות, הם מהווים דוגמא אישית. הם מנהיגים צוות של מנהיגים ומובילים את הארגון להישגים יוצאי דופן.

מנהל ענו שואל את עצמו, את השאלות הבאות:

האם המנהל הוא המילה האחרונה? האם העובדים כולם אמורים להתאים את סגנון עבודתם לדרישות המנהל? האם מעתה צוות העובדים עובד לפי החליל החדש? האם כולם מכפיפים את דעתם בפנייך?

הוא עונה לעצמו את התשובות הבאות:

"העובדים לא אמורים ולא מתאימים את סגנון העבודה למנהל, להיפך, המנהל מתאים את סגנון העבודה לעובדים. כן המנהל הוא זה שמתפצל בסגנון העבודה ומבין שלכל עובד שפה משלו, מוטיבציה אחרת שמניעה אותו, כפתורי הפעלה שונים שמפעילים אותו ולכן המנהל הענו מדבר עם כל עובד בדרך הייחודית לו.

כן מנהלים ענווים מדברים שפות רבות אחרות כמספר העובדים"…

מה אומר המחקר?

ג’ים קולינס, מהחוקרים החשובים בעולם הניהול, הראה בספרו "גלגל התנופה מטוב למצוין" כי ארגונים שהצליחו לפסגות ולהשגים יוצאי דופן נוהלו ע"י אנשים ששלבו ענווה אישית עם רצון מקצועי חזק.

לא "אני ואני" אלא "אנחנו"!

הם הצליחו לקדם את הצוות והארגון לפסגות.

טיפ ליישום מחר בבוקר:

זהי את תכונת הניהול המרכזית הטבעית לך.

נסחי הוראות בשיטת הניהול הקלאסי, ואח"כ המירי אותם בהנחיות בגישת המנהלת ענווה.

משפת “פקודה”  >>> לשפת “הצעה עם הסבר”

נסי את זה בפגישה הקרובה – וכתבי  מה הרגשת!

מחכה לרשימות שלכן, הן יהיו מחכימות

תודה על התגובות לטור הקודם, חיממתן את ליבי 🙂

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"