שאלה כואבת: "איבדתי אדם אהוב ואני כועסת על הקב"ה, מה אני אמורה לעשות עם זה?"

יש לי שאלה:

איך אפשר לשחרר את הכאב כשמאבדים אדם אהוב שהיה חלק מרכזי מהחיים?
הכאב חודר עמוק לעצמות, מתערבב עם תחושת חוסר אמון כלפי השם ותחושת אובדן הדרך.
איך ממשיכים לחיות כשהלב שבור, כשהאמונה מתערערת, וכל מה שהיה מלא במשמעות – מרגיש פתאום ריק?
ואיך בכלל אפשר לדבר עם השם כשנפגעים ממנו כל כך עמוק?

טלי משיבה:

בוקר טוב יקרה,
השאלה שלך נוגעת בעצבים החשופים של הרבה מאיתנו, בוודאי בתקופה הזו.

לאבד מישהו כל כך אהוב בגיל צעיר, שמילא את הלב והחיים, זה שבר שאין לו מילים.
והשבר הזה לא מתקן את עצמו מהר. הוא מבקש קודם כל שיכירו בו וישהו בו.

הרבה פעמים אחרי שבר כזה, כל המשפטים הגדולים מתפרקים.
גם אלו שהאמנו בהם בכל ליבנו, וגם אלו שאמרנו לאחרים בשעות משבר.

את כותבת שהאמנת שה' לא יעמיד אותך בניסיון שאת לא יכולה לעמוד בו,
והנה את כואבת עד העצמות.
יחד עם זה, הכאב הזה לא סותר את זה שאת כן עומדת.

עומדת שפופה, אבל את עדיין נושמת, קמה בבוקר, ממשיכה לאהוב ולהעניק לילדים שלך.
וזה לא "למרות" הכאב, אלא בתוך הכאב.
הכאב הזה הוא לא סימן לאי עמידה בנסיון, אלא עדות לעומק האהבה שלך.

הנפש שלך שואלת איך משחררים,
ואולי התשובה היא שקשר כזה לא משחררים.
אולי לומדים לחיות לצדו של החסר במפגש הפיזי.
לפעמים הוא כואב בגוף, אפל וכבד,
ולפעמים הוא נותן מבט אחר על החיים.
כי רק מי שאהבה, מתאבלת כך.
והרבה פעמים, דווקא האובדן מעורר אהבה עצומה ליקרים שכן כאן בחייך, כמו הילדים שלך.

לפעמים האמונה מרגישה כאילו היא נעלמת, האמת שהיא רק לובשת פנים אחרות.
היא הופכת מבהירה ואיתנה, למרוסקת וכואבת ומחפשת.
גם זו אמונה, רק עמוקה ומורכבת יותר.
כזו שיש לה פוטנציאל להיוולד מחדש, מתוך השבר.

אני לא יודעת מתי תרגישי הקלה.
יחד עם זה ברגעים כאלה, כדאי לא ללחוץ על "לשחרר",
אלא פשוט להיות עם עצמך. בלי לחץ.

לכל נפש יש את הקצב שלה להתאבל ולהינחם.

ואם תתעורר בך כמיהה, תכתבי. תביעי את שעל ליבך בכל דרך שמתאימה לך.

את כותבת שאת לא מצליחה לדבר עם ה' כי את פגועה ממנו.
וזה מלמד דווקא על הקשר שלך אליו.
רק מי שאוהבת את ה', יכולה להיפגע ממנו.

האמונה שלך לא נעלמה. היא פשוט התחלפה כרגע באבל, בכאב, ובשתיקה.
וגם עכשיו, בתוך הדממה, ה' איתך.
גם כשאת לא יכולה להסתכל אליו, הוא מסתכל עלייך.
בשקט. מלווה ומחכה לך.

דברי איתו את כל מה שאת מרגישה כלפיו. כמו בקשר חשוב.
תתחילי בכמה את פגועה וכואבת. "רחמנא ליבא בעי", הקב"ה מחכה לפגוש את הלב שלך באמת.

האהבה והקשר שאת מרגישה לאהוב שלך לא ייעלמו.
הם יכולים בעזרת ה' להפוך למשהו חדש. עבורך ועבורו.
אולי בבוא היום תבחרי לתעל את חסרונו להשפעת טוב וחסד לעילוי נשמתו.

ובעוד זמן, למרות מה שאת מרגישה עכשיו,
אולי תסתכלי אחורה ותראי כמה האובדן הזה היה משמעותי בתוך ההתפתחות שלך בעולם הזה.

הלוואי. אמן.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

טלי משיבה: האם חוסר קבלה עצמית נובע מחוסר מודעות? איך אפשר להחזיק אמונה ושמחה כשאני על סף קריסה? שאלה כואבת: איך 'משחררים' ממישהו שהיה בשבילך כל כך הרבה? האם לעולם נצטרך ליפול כדי ללמוד לקח ולהתפתח? טלי משיבה: איך מושכים אליי שפע לחיים בעזרת כוח המחשבה?