איך אפשר להחזיק אמונה ושמחה כשאני על סף קריסה?

אני עם שישה ילדים לבד, בלי ממ"ד, נודדת בלילות, לא בבית שלי, בלי פרטיות, בלי שינה – מנסה להיות "נוחה" ליד זרים, עם מסכה על הפנים.
אני כבר לא מצליחה להכיל. לא את עצמי, ולא את הילדים.
איך חוזרים לשמחה, כשאין אוויר לנשום?

טלי משיבה:

יקרה, את מתארת מציאות שהרבה קוראות יכולות להזדהות איתה, מעבר לפרטים הספציפיים.
קראתי כל מילה והרגשתי את הכובד והלחץ והאין נשימה מהעומס, מהכאב, מהצפיפות, מהמחנק הנפשי.
מהמילים שלא נכתבו: הבדידות והפחד.

ההתכווצות מול אנשים זרים. והבכי של התינוקת שלך, שמישהו אחר שומע, ואת רק מחפשת שקט לנפש שלך, שקט שקשה למצוא כשצריך ללבוש גרביונים לישון.

פשוט להרגיש שאת לא בבית שלך, הפנימי והחיצוני.

הגוף שלך צועק עייפות, הנשמה שלך צורחת געגוע לשמחה שהייתה.

וחשוב לי שתזכרי, את לא איבדת אמונה, היא תמיד נמצאת בתוכך. את פשוט מתגברת ומחזיקה כל כך, שזה לא מפתיע שבשלב מסוים גם היא עם השמחה צריכה לנוח. היא לא נעלמה, היא רק מותשת. כמוך.

ועכשיו, בואי נעבור לכמה כלים. הם לא פתרונות קסם, אבל כן דברים שאפשר להתחיל איתם ממש עכשיו, בלי להתאמץ יותר מדי:

1. תני שם למה שקורה לך
   במקום "אני מתפוצצת", נסי לנסח לעצמך:
   "אני מוצפת. הגוף שלי עייף. אני צריכה רגע לעצמי."
   זה שינוי קטן במחשבה ובשפה, יחד עם זה הוא נותן לגיטימציה לרגש ומוריד אשמה ואנרגיות שמושכות למטה.
2. רגע אחד ביום – שהוא רק שלך
   אפילו חמש דקות בשירותים עם עיניים עצומות ונשימות.
   תנשמי 4 שניות, תחזיקי 4 שניות, תוציאי אוויר 6 שניות.
   זה מאפס את המערכת ומזין אותה בחמצן חיוני. אפשר להפעיל טיימר ולקרוא לזה "זמן תדלוק נשמה".
3. הזמנה עדינה לשמחה, בלי מאמץ
   שמחה לא חייבת לרקוד. לפעמים היא רק לנשום מוזיקה, להניח ראש על קיר קר, להגיד לעצמך בלחש:
   "גם אם אני לא מצליחה לשמוח, ה' אוהב אותי ומעריך אותי ככה"
   אגב, גם חיוך מלאכותי יומי לדקה יכול לשדר למח להגביר תחושת שמחה, שווה לנסות.
4. כתבי לעצמך מכתב מלא בחמלה עצמית
   מה היית כותבת לאמא אחרת שהייתה מספרת לך את זה?
   תוכלי לכתוב את אותו מכתב לעצמך.
5. זכרי: התקופה הזו זמנית. ואת נצחית
   התקופה הזו תעבור. זה מרגיש לופ אינסופי, אבל זה יעבור. ואת? את גדולה יותר ממנה. את נשמה אלוקית אינסופית.
   משיח, הוא כבר שומע אותך. אולי בזכות הדמעות שלך, הוא יתקרב אלינו עוד.
6. והכי חשוב – דברי עם ה'
   לפעמים הוא מביא אותנו לקצה כדי שנזכר בו בעוצמה. נשליך עליו. נבין כמה אנחנו תלויים בו, מלהעיף זבובים עד לשמחה.
   השליחי עליו. דברי איתו. הוא מחכה לך.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

טלי משיבה: האם חוסר קבלה עצמית נובע מחוסר מודעות?