תודה טלי על המדור שמחמם את הלב!
אני זקוקה להכוונה ועזרה איך לצאת ממצב דכאון נסיבתי
אני חסרת אונים… כ"כ לא מתפקדת ואז גם לא עוזרת לעצמי בזה והמצב מדרדר…!
טלי משיבה:
היי יקרה, אכן, דיכאון נסיבתי הוא דיכאון שנובע מקושי שנתקלת פה בעוצמה או פעמים רבות, עד שהנפש התעייפה מלהכיל את הקושי, הוא אינו מאופיין בדיכאון קליני, אלא במצב דכאוני.
לכן, כדי לעזור לעצמך נסי את הדרכים האלו:
️ שלב ראשון
להבין ולמסגר את הזמן כמצב זמני, ולא כמגדיר את הזהות שלך.
דכאון נסיבתי כשמו כן הוא, תגובת הנפש למציאות חיים. משהו כנראה לחץ והעמיס על הנפש עד שהיא הגיבה כך. הרבה פעמים זו תגובה "נורמלית" של הנפש למצב "לא נורמלי"
זאת אומרת את לא “דכאונית”, אלא במצב דכאוני.
כבר שינוי התודעה הזה יכול לפתוח פתח לאוויר ותקווה ב"ה.
שלב שני
להסיר את הסטיגמה מהחוסר תפקוד.
כשאין כוח, הגוף והנפש מאותתים על צורך במנוחה, לא על כישלון.
האשמה (“אני לא עוזרת לעצמי”) רק מעמיקה את השיתוק.
ההחלמה מתחילה כשהיחס לעצמך עובר מאכזבה לחמלה:
לא “למה אני לא מתפקדת?” אלא “מה הגוף שלי מנסה לספר לי בזה?”
שלב שלישי
צעדים קטנים שמחזירים חיות
אל תחכי שיבוא החשק ואז לפעול,
אלא תפעלי בקטן
ובס"ד אחרי המעשים ימשך הלב.
כמה דוגמאות:
- לצאת החוצה, אפילו לחמש דקות של אור יום.
- להתקלח, להחליף בגדים, לשים מוזיקה נעימה.
- לדבר עם מישהי אחת שאת מרגישה מולה בטוחה.
- לכתוב כמה משפטים על מה עובר עלייך, בלי לייפות ולהניח במחברת לידך.
הפעולות הקטנות האלה יכולות להיות כמו גפרורים קטנים שמדליקים שוב את ניצוץ החיות הפנימי.
שלב רביעי
לבקש ליווי
אם את כבר מרגישה חסרת אונים ולא יודעת איך ממשיכים, זה סימן שכדאי לשקול טיפול מקצועי
שלב חמישי שהוא גם הראשון
דברי עם ה'
ספרי לו כל מה שעובר עליך. פרטי לו הכל, מה את מרגישה,מה את חושבת. על עצמך, על החיים, עליו.
והתחנני לעזרה. אל תרפי עד שתעני ב"ה.
תבשרי בשורות טובות ב"ה!
מחכה לשמוע ממך!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
