"שתי פרוסות עם משהו באמצע": מהו הסנדוויץ שלכם ומה הוא מזכיר לכם?

בכיתה ח' בשיעור גיאוגרפיה, סיפרה לנו המורה חנה, על מקור המילה סנדוויץ.

היא דיברה, והמוח החולם והקודח שלי הפליג בדמיונותיו אל איי סנדוויץ ואל הלורד שאהב מאד לשחק שח מט ולכן ביקש ממשרתיו ועובדי משק ביתו לארוז לו את הארוחות בין פרוסות הלחם, העיקר שיוכל להמשיך לשחק.

ועכשיו נזכרתי בסנדוויצים, בגלל השימוש האינטנסיבי שלהם בתקופה הקרובה, אנחנו ממש בימים שבין לבין בין הבנים שחזרו ללימודים לבין הבנות השבות לבית הספר, וצוותי ההוראה שיאכלסו מחדש את חדרי המורים,  ושנוויצים הולכים להיות בתפריט הקבוע של כולנו כך או אחרת.

בעיקרון, את ההפתעה הגדולה בשימושי השנדוויץ, נתקלתי דווקא לאחר נישואי, בבית חמותי ע"ה.

בבית ילדותי-

סנדוויצים היו נחלת ימי הלימודים, וימי ששי. מן אוכל אינברירה של אינזמן.

בימים רגילים היה המטבח שלנו שוקק חיים ואנשים ורב פעילות.

ארוחות הערב היו חתיכת מסיבה, שיש סיכוי שאחי ואני מתגעגעים אליהם, ואמא שלי בטח מתחרטת עליהם…..

ארוחות, זה היה מדורת השבט. זה היה הזמן הניסיוני במטבח. הזמן ששרפנו למוות מחבתות, הפכנו ביצים מעופרת לזהב, והרגשנו אלכימשפים.

זה היה הזמן שבערך כל המקרר היה מוצא את דרכו לשולחן, וכל הסלטים/החמוצים/ המעורבבים/החריפים/הממרחים/והמשודרגים היו מונחים כמו מוזיאון אינטרקטיבי לשימוש מיידי עם כל המבחר הקיים.

זה היה גם הזמן של הצחוקים וההמצאות והשיתופים (מילה של היום) והיה גם הזמן שאמא שלי ניסתה בכל מאודה שנסיים בשעה שפויה ונלך לישון לפני עלות השחר….  נו… לא תמיד זה עבד……

ומחווית ארוחת ערב שכזו (תביאי לי לטעום מהחביתה שלך, מה יצא לך?)

הופתעתי בענק כזוגיה צעירה בבית חמתי, להיווכח, שארוחת הערב, היתה פעמים רבות…… סנדוויצים !!!

בשבילי שנוויץ היה דרך חלטוריסטית ומהירה לסיים אירוע של אוכל, אבל שסנגוויץ יהיה ארוחה???

איפה נשמע כדבר הזה???

בסוד אני מספרת לכם, שחמתי, ספתא חווה ע"ה, היתה חתיכת מבינה באוכל….והסנדוויצים בבית שלה היו מושקעים שחבל"ז, ככה שלא ממש סבלנו…..

מאז חלפו שנים.

וכחובבת פחמימות מושבעת, וקולינריה סביבתית שהתפתחה,

השנוויצים הפכו אצלי בהחלט לדרך ראויה מאד לשבוע

וגם –

להנות.

שנוויץ מושקע הוא לא פחות מארוחה מושלמת בשבילי, כולל החלק של הבריאות.

אז בשבילי ובשבילכם,

אוסף הסנדוויצים המאוהב הזה,

ואתם מוזמנים להעשיר את התפריט,  מה שעולה לכם בראש על סנגוויצים, רעיונות , מתכונים, וחוויות.

* "הסנדוויצים הפרה-היסטוריים"  שהכרתי – יהיו לנצח השנוויצים של אבא שלי שיחי׳, שהעיר אותנו כל בוקר בחיוניות ובזמרה- או שלו, או של תקליט כלשהו שנשמע ברקע, (יש מצב של חזנות על הבוקר)

ותוך כדי שהתלבשנו בעצלתיים (דסיייי האוטובוס יברח לך, את תאחרי שוב!!!) הוא כבר היה במטבח, מפזם ומזמזם, תוך שהוא חותך לחם שחור של פעם לפרוסות (איך אהבתי לחם לבן… אבל תמיד קנינו שחור…. ולפעמים אפילו לחם קימל – מי זוכר?!) ומורח הפתעות בפנים.

ובכל יום בהפסקת עשר, הייתי מוציאה את השנדוויץ שלי ופותחת את שתי הפרוסות לראות מה אבא החמוד שלי, מרח לנו היום. (ארבעה סנדוויצים תאומים לכל הילדים)

בדרך כלל זה היה גבינה, עם משו.

משו – זה היה מה שהיה בנמצא ובהישג יד. או זיתים, או זיתים שחורים או זיתים סוריים מרים דפוקים, או  פרוסות מלפפון חמוץ, ואפילו חציל סגול חמוץ ולפעמים מה שנשאר מהסלט של ארוחת ערב. אוהבת, לא אוהבת, זה מה יש, אוכלים ואיזה יופי. ככה היינו וזה היה הרגיל שלנו, עם הרבה אהבה.

זה נשאר לי כחוויה כזו מצחיקה וחמודה. אם אני הייתי מעיזה לשים לילדים שלי בלי לשאולותם מה לשים להם בסנדוויץ….  אבל ככה זה היה לי, וזה היה בסדר גמור.

אני חושבת שאפשר לראות עלי שלא גדלתי כילדה מורעבת…

* "הסנדוויץ שנוגע לי ללב" – שעד היום נשאר לי כמסודר ומושקע, זה של אמא שלי שתחי׳, שהיתה עוטפת לנו את הכריכים בנייר סנדוויץ לפני הניילון. מקופל יפה ובדייקנות, מסודר. מדוגם.

עד היום, נייר סנדוויץ עבורי הוא משו שמסמל השקעה מעבר לנדרש.

* "הסנדוויץ הכי קלאסי" עבורי, הוא הסנדוויץ של יומששי בצהריים. כשהתכוננו לשבת ולא היה זמן לארוחות עם מנות, או צלחות. היינו חותכים חלה מרובעת פושטית כזות של אחדות, לפרוסות, קצת רבים על הצ׳ופצ׳יק (הקצה) מורחים חרדל, (של מטע…זוכרים?)  וממלאים בשניצל או קציצות שאמא שלי טיגנה לנו בדיוק בשביל זה. איזה סנדוויצים שווים זה היה… ועל הקציצות והשניצלים של אמא שלי אין בעולם עד היום!!

* "הסנדוויץ שהכי רציתי לטעום" – היה של חברי השביעיה או החמישיה הסודית, של הסופרת אניד בלייטון. זה תמיד היה סנדוויצים של פרוסות בשר קר ועגבניה, ותמיד אחרי שקראי עליהם הייתי נשרכת למטבח להכין לי משו לנשנש. (מישו אמר אכילה רגשית??) הקטע החמוד היה, שגם הילדים שלי, אחרי שניייים, התאוו לסנדוויץ הזה…  ככה זה בקלאסיקות. וכשהיו פרוסות של בשר קר הקונוטציה מיד עלתה…. קיבלו חינוך טוב, אלה.

* "הסנדוויץ הכי לא לעניין" –  הוא סנדוויץ מימי ילדותה של אמא שלי שסיפרה לנו, שחברות שלה היו מביאות לבית הספר פרוסות לחם עבות עם חתיכות חלבה וקוביות שוקולד.ככה, אֵז אִיז. אמא שלי היתה מספרת לנו על הסנדוויץ הזה ומעקמת את האף על השילוב הלא ברור הזה.

* "הסנדוויץ שהכי הפתיע אותי" – היה בבית של דודה שלי, שרה, ביום ששי אחד, כשבמקום לשים עם השניצל והקציצות חרדל או מלפפון חמוץ, הם העיזו לשים, אמריקאים שכמותם, מיונז ועגבניה ובצל, ואני לא הבנתי את הקשר לקציצות, אבל החלטתי לקפוץ למים ולנסות…. עד היום זה אחד המוצלחים בעיני. מזל שניסיתי.

היום כבר כולם מכירים את השילוב הזה, אבל בתקופת האבן רק דינוזאורים אכלו שניצל עם מיונז ועגבניה. ישראלים אכלו חרדל.

*"הסנדוויץ שאני הכי אוהבת להזמין במסעדות" – ואני ממש משעממת בעניין –  זה סנדוויץ סלמון עם גבינת שמנת, נורווגי מעושן משעמם ומדוייק.

ואיכשהו הלב שלי תמיד יילך קודם לשם, והסיכויים למצוא אותי על "מנת ההרגל" גדולים והגיוניים.

שום סביח, חביתה או משו תוניסאי. תנו לי ת'סלמון שלי ואני מסודרת.

* "הסנדוויץ הכי משמין" בעיני,- זה פריקסה, מטוגן, שטבע בשמן, תנצבתו (כמו שאומרת גולדי…)  שכדי לאזן את השומניות  שלו, האיששלי אומר שחייבים להתחיל בחציל מטוגן, וחומוס או טחינה, ואז אפשר לדבר על טעמים…

או לשתות במקום זה בקבקוק שמן….. אבל זה באמת שנוויץ מושקע לימים מיוחדים כי אין במכולת שלנו פריקסה ככה סתם. (הנה רעיון ליזמים…)

* "הסנדוויץ הכי מצחיק" שנתקלתי בו בחיים, היה בעצם סנדוויץ שהיה אצלינו בבית הכי פופלארי: מיונז עגבניה ומלח (מלאאא מיונז, מלאאא עגבניה, ודיר בלאק לא לשכוח מלח) עד היום זה השנוויץ המסורתי שלנו.

* "הסנדוויץ שיעקב הכי זוכר" –  ומתגעגע אליהם, זה הסנדוויצים  בבית של בובע זייבלד.

לחם טרי פרוס פרוסות מה זה עבות של לחמי אנג'ל,

עם חביתה

ואיזה חצי חבילת חמאה מפוזרת בתוכו בפרוסות נכבדות (טוב הגזמתי, אז מה, גם הם)

ואיכשהו תמיד לסיפורי הסנדוויצים ההם מתלווה צחוק, ואווירה של ביחד, ומשפחה,

ותמיד ירדו למכולת לקנות עוד לחם, עוד ביצים ועוד חמאה כי תמיד היו שם מיליון אנשים ותמיד נגמר.

ומה הסנדוויץ שלכם?

מה הוא מזכיר לכם?

ווידוי קטן.

השבוע החלטתי בהחלטה מושכלת מראש לוותר על הפחמימות, כדי להחזיר לגוף קצת איזון.

בינתיים כבר אכלתי שנוויצים עם מגוון הפתעות, ואני מכוונת חזק בברכת המזון עם כל הלב עדי שיחליקו הקלוריות במורד הגרף המאשים.

נו שוין, ממילא תיכפ צריך לחזור בתשובה… אני אתנצל על השנוויצים השווים.

איזה חטעים לי.

למשקל שלום.

או שלום ולהתראות…..😜😜

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

הורים למתמודדים? הגבול הוא נתינה אין סופית | דסי זייבלד סיכומי סבתא לחופש שהיה: צאו לחיות את החיים האלו, חזק ועכשיו! | דסי זייבלד סחבה מאושרת | דסי זייבלד תתאמנו איתי: היום של ה"פילטכעס" | דסי זייבלד מעשה בחמישה בונבונים | דסי זייבלד