קארין אלוש, תושבת קריית ביאליק, כתבה על השבת הראשונה של מתן אנגרסט בבית, אחרי שנתיים בעזה.
היא מתארת איך בשבת בבוקר ראתה את מתן עולה לתורה בבית הכנסת השכונתי, מברך ברכת "הגומל", ומספר לכולם על הסידור שליווה אותו בשבי. ואז, אחרי הריקודים והחיבוקים, נערך קידוש חגיגי, שם לכולם פשוט היה חיוך ענק מרוח על הפנים, עם עיניים נוצצות.
תודה לקארין על התיעוד. אנחנו מוקפים כעת ברגעים קטנים רבים כאלה, שהם בעצם רגעים גדולים והיסטוריים.
חכמינו מפצירים בנו לא לשכוח חוויות כאלה. כדאי לחשוב עליהן, להתבונן, לספר. להעביר לדור הבא, לדעת להודות, להתחבר למשמעות של כל זה עבורנו. לא לתת לרגעים חד פעמיים וקדושים – פשוט לחלוף.
הסטורי הזה של קרין על השבת הראשונה של מתן אנגרסט בבית הכנסת ייעלם עוד 24 שעות. אבל הסטורי הגדול, הסיפור שלנו, שייך לנצח.
הייתם ברגע כזה, שלדעתכם לא תועד ולא סופר? קודם כל תכתבו ותדברו על כך. תחשבו מה המסר, עבורכם. ואתם מוזמנים גם לשלוח אליי, בניסיון לאסוף חלק מהניצוצות בעולם היהודי המתחדש כעת:
שנזכה כולנו במהרה לסוף הטוב של הסיפור.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
