"יש משהו שמציק לי ואני מרגישה לא בנוח שמציק לי: קשה לי לראות אנשים שמחצינים את הטוב שיש להם…"

יש משהו שמציק לי ואני מרגישה לא בנוח שמציק לי:
קשה לי לראות אנשים שמחצינים את הטוב שיש להם.
אני מאמינה שלכל אדם מגיע טוב בחיים.
לכל אדם מגיע להרגיש אהוב, להיות עם כסף, עם השפעה, כבוד, נראות טובה, הגשמה עצמית, זוגיות מצוינת ועוד…
אך קשה לי שאנשים מפרסמים בחוץ את היופי שלהם, את הכסף, את הבילויים, את החכמה, את המתנות שהם קיבלו.
זה מעורר בי תחושת עצבים, ואז עצבים על זה שאני עצבנית מזה.
האמונה שלי היא אחרת:
יש לכם?
תשאירו את זה לעצמכם.
אל תנסו למשוך עיניים ומבטים. אין צורך לשתף את העולם בטוב שלכם.
אין צורך להכריח אנשים להסתכל עליכם.
אני מבינה את הצורך, אבל זה לא נשמע לי תקין.

אבל אחר כך, כשאני לא בעצבים על אנשים שמחצינים את הטוב שיש להם, שואבים לעצמם את המבטים של הציבור, אני מבינה שיש כאן משהו טוב:
כאשר טוב לך ואתה לא נבהל מהטוב שלך, אתה מחצין את עצמך, אתה מראה כמה טוב לך, אתה בעצם מכריז לעולם:
יש בעולם טוב.
מותר להסכים עם הטוב.
מותר להיות יפים, עשירים, מוצלחים, עם בטחון עצמי, זוגיות יפה, קריירה.
זה מותר.
זה לגיטימי.
זה אפשרי לכל אחד.

ברגע שאנשים מוכנים לקבל את העובדה הפשוטה שמותר לאנשים אחרים להצליח, הם יצליחו לקבל את העובדה שמותר להם עצמם להצליח.

זה הולך ביחד, יד ביד, טוב עין הוא יבורך.

אדם שמוכן להביט על הזולת בעין טובה, יזכה להצליח לכבוש עוד עוד יעדים בחייו:
אדם שמוכן לחיות בשלום עם חייו הנוצצים של הזולת, יסכים לעצמו להתפתח.
לכבוש עוד ועוד, להרגיל את עצמו לחשוב טוב.
אז אחרי תחושת העצבים, הקנאה, התהיה, הצמצום חוסר הנעימות מול פרץ המוחצנות הנלוז, אני מזכירה לעצמי שזה בסדר.
זה בסדר להיות בריאים ויצרנים ומוארים ולכבוש יעדים.
זה בסדר להיראות.
זה בסדר להצליח.
זה בסדר להיות ממש ממש מוצלחים, עשירים, יפים, מוחצנים.
זה בסדר גם להיות רגילים.
זה בסדר להיות אתם.
מה שאתם אוהבים להיות.
הכל בסדר, ויש בעולם מקום לכולם.
ולכל אחד יש מסלול, ולכל מסלול יש משמעות, מחירים והמטרה היא לעשות טוב.
מותר לחיות בטוב.
לאחר שאני מוכנה להפנים שאני מקבלת את זה שאני שווה לאנשים אחרים ואני מקבלת את זה שיש אנשים שנותנים לעצמם להתבטא ולהיראות בגדול, בצורה הכי טובה שלהם, אני מבינה שגם לי יש מקום בעולם, וגם אני יכולה להיות ממש בריאה בנפש. ממש מוצלחת.

אמנם זה עניין של אימון מנטלי, או רצון, אבל כן, ברמת התיאוריה, כל אדם יכול להיות הכל אם יתן לעצמו במה ומקום.
ואם אדם לא רוצה? זו זכותו, כי לכל אדם יש את האופי המדויק שלו שקיבל עבור המסלול שלו.
ואין צורך לקחת דוגמה מהזולת אלא אם זה כדי לשבור מחסומים בדרך שלך.

אין צורך לעלות על המסלול של הזולת, כי יש לכל אחד מסלול שהוא יחודי רק לו.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

גיבורי הנפש – על התמודדות כפולה בקהילה מיכל ליבוביץ מגישה: היום תכירי את סגולותיו של המלח 8 טיפים שעובדים!! לניקיון בעזרת מלח… החששות מהתחלות / יהודית שולם לדבר משכנתא: מונחים בגובה העיניים חלק א' / אסתי לקס המהפך שהניה בל מחוללת: תתקשרי לאחל שבת שלום! וסיפור נס ההצלה מלינץ' בעיסאוויה שבירושלים