"מי רוצה לשמור ביחד במלון בירושלים את השבת הראשונה של השנה?".
ארגון "קשר יהודי" פירסם את השאלה הזו, ותוך 48 שעות נרשמו 250 ישראלים, שרובם ביקשו לשמור את השבת לראשונה בחייהם. "יכולנו לרשום גם אלף איש", סיפרו לי המארגנים. "הייתה ממש התנפלות".
זכיתי להיות איתם, לדבר ובעיקר להקשיב. בליל שבת, אחרי הדלקת הנרות, אסנת מתל אביב אמרה שבכל כמה דקות היא נבהלת וחושבת שאיבדה את הסלולרי שלה. ואז נזכרת שהוא בחדר, שהם נפרדו לראשונה בחייה.
בשבת בבוקר, אסנת כבר סיפרה שמעולם לא היה לה בוקר כזה. היא התעוררה בנשימה עמוקה ורגועה של הודיה, עם נחת ושקט נפשי, בלי התראות והפרעות.
הרב ישראל גולדווסר, שליווה את השבת, אמר בכנות: אני מקנא. אין לי את חוויית ההתחדשות הזו, וזוהי העבודה של הימים האלה, עשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. כל אחד, בכל שלב ומצב, צריך למצוא בקרבו כוחות חדשים, להשתפר, להתקדם.
כלומר, זו לא רק אסנת, זה כולנו. יש כאלה שעושים זאת בצעדי-ענק (מישהו סיפר בשבת שהיה נשוי בעבר ללא-יהודייה בחו"ל, ועזב וחזר לארץ) ויש מי שמדובר בשבילו בשיפור קטנטן, שבכלל לא רואים כלפי חוץ. העיקר – לזוז קדימה. זה הזמן.










