"מה 'קורבן התמיד' שלך?", כך שאלתי בזום השבועי של קהילת "מתחדשות", כשסיימנו ללמוד על פרשת השבוע.
בפרשת השבוע מסופר על קורבן התמיד, הקורבן שהוקרב פעמיים ביום בבית המקדש ונחשב לחשוב מאוד – דווקא בגלל השגרתיות, ההתמדה, העמל היומיומי, המסירות.
חכמינו מספרים שההתמדה הזו היא הבסיס לחיינו, יותר מכל מיני שיאים ורגעים חד פעמיים. שזה העיקר. שככה מתקדמים באמת, בצורה יציבה והדרגתית.
נשים בזום נתנו תשובות מדהימות לשאלה מהו קורבן התמיד שלהן. הן סיפרו על לימוד יומי, על תפילה יומית, על חסד קבוע שהן הכניסו ללו"ז.
מישהי מחו"ל מתקשרת פעם בשבוע לקרובים בישראל. מישהי סיפרה על חמ"ל למילואימניקים שהיא ממשיכה להפעיל כבר כשנתיים. נשים רבות סיפרו שהן כל הזמן מנסות להוסיף קצת "תמיד" כזה ליום שלהן. למשל, עוד זמן איכות קטן וקבוע עם הילדים.
והנה שתי תשובות מיוחדות. רווקה שמחפשת את החצי השני שלה כבר שנים רבות, כתבה בצ'אט שקורבן התמיד שלה הוא להמשיך לצאת לפגישות. להאמין, להשתדל, לבטוח, לנסות שוב ושוב.
ואימא לילדים קטנים סיפרה שקורבן התמיד שלה הוא הכנת הסנדביצ'ים לבית הספר מדי בוקר, כבר שנים. אפשר לעשות זאת בשעמום, אפילו בעצבים, ואפשר לעשות זאת בתחושת שמחה, משמעות וחיבור, לשלוח כל יום חתיכה קטנה של בית ושל הורות עם הילד שיוצא ללמוד.
אז דווקא כעת, עם פתיחת החופש הגדול – מה ה"תמיד" שלכם?
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
