המטפלת החברתית גל כהן כותבת כך, על הפרשה ועלינו:
"את מרגישה טוב? את נראית קצת טרודה".
"יש לכם בר מצווה השבת. יעזור לך שאני אכין עוגה?".
"לא הגעת אתמול לעבודה. הכול בסדר?".
האם יצא לכם לשמוע שאלה כזאת? אף אחת מהשאלות האלה לא חייבת להישאל, אבל כל אחת מהשאלות האלה מרחיבה את הלב.
זוהי הסתכלות של "מעבר", ולכן יש בה קסם מיוחד. יש כאן הגדלת ראש, יכולת להיכנס לליבו של הזולת, להבין אותו ולקלוט מה הוא צריך, גם אם הוא לא אומר זאת במפורש.
רגישות חברתית כזו היא "שריר" שתמיד אפשר לשכלל אותו, בכל גיל ושלב.
בפרשת השבוע, אליעזר שמחפש כלה ליצחק אבינו מגיע לבאר, ומבקש מרבקה לשתות. הוא מבקש מים רק לעצמו, אבל רבקה לא סתם עושה "וי" על הבקשה שלו, היא רואה מעבר: "וַתֹּאמֶר: גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב".
המילה "גם" היא משמעותית. רבקה שומעת את מה שלא נאמר. היא מתבוננת ומבינה שגם הגמלים של אליעזר כאן ובוודאי גם הם צמאים. היא מחפשת איך אפשר לעזור הכי טוב, גם כשלא ביקשו ממנה בפירוש.
מי לא היה רוצה חבר כזה? חברה כזאת? אישה ובעל כאלה? אנחנו זכינו באמא כזאת. רבקה אמנו. אתם מוזמנים לנסות לעצור פעם אחת במהלך היום הקרוב, ולחשוב איך אפשר להמשיך כך את דרכה. איך גם אנחנו יכולים לראות ולעשות טיפה יותר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
