סיימתי אתמול את הזום הפתוח של קהילת "מתחדשות", עם הסיפור הקטן-גדול הזה, שהוא כל כך חשוב בימים מאתגרים אלה:
אדם אחד הכין לעצמו כוס קפה במשרד, והתחיל ללכת בחזרה לחדרו. בדרך הוא נתקל באחד העובדים, וכל הקפה נשפך.
נשאלת השאלה: למה נשפך קפה מהכוס? אולי כי הוא לא שם לב? אולי כי החבר שלו נתקע בו?
התשובה היא: הקפה נשפך החוצה – כי זה מה שהוא מילא בכוס. אם הוא היה ממלא את הכוס במים, היו נשפכים ממנה מים. אם הוא היה ממלא אותה במיץ תפוזים, זה מה היה משפריץ החוצה.
כשאנחנו נתקעים, נתקלים במשבר – מה שיוצא מאיתנו זה מה שהכנסנו פנימה לפני כן. זה נכון בנוגע לכוס קפה, וזה נכון בנוגע לאישיות שלנו.
ולכן בימים אלה, שבהם כולנו נתקענו, כולנו בטלטלה, חשוב לשים לב מה אנחנו מכניסים פנימה: אם נכניס תכנים שליליים, כעס, עצב, דאגות מיותרות, תרחישי אימה, דיבורים מייאשים, לשון הרע – זה מה שייצא מאיתנו. אם נתמלא באמונה, אהבה, בתפילה, קדושה ואפילו שמחה – אז זה מה שייצא החוצה.
ברור שכולנו גם עצבניים, מפוחדים ועייפים, אבל הסיפור הזה מזכיר לנו: שימו לב מה אתם קוראים ובמה אתם צופים, מה נכנס לכם לנשמה.
יהי רצון שנמלא את כוס הקפה שלנו בתוכן חיובי ומחזק. מוזמנים להעביר את הסיפור הזה הלאה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
