איך יקראו לתינוק הקטן עד שיחזירו אותו לאימו?
נתנאל הלל החזיק את התינוק הזעיר בתנועה רכה וזהירה, משקה אותו
בתחליף חלב.
התינוק פתח זוג עיניים חומות והביט אליו במבט רגוע ושלו, נתנאל הלל
חש שהוא נקשר ליצור הזעיר הזה, ולא רוצה להחזיר אותו לאף אחד.
ברדיו נשמעו דיווחים על כך שהמשטרה הקימה חפ"ק מיוחד למצוא את
התינוק, אימו התראיינה בבכי וביקשה שיעזרו לה.
נתנאל הלל התפעל עד כמה היא יודעת להציג, הרי בפתק שהגיע עם
התינוק היא הצהירה שהיא תבכה ותבקש להחזיר אותו וכל זה הצגה מול
אביו.
איזו מסירות נפש מופלאה של בני הדור הזה.
גם הוא מוסר את חירותו, יודע שהמשטרה מחפשת אחריו, הוא מתעודד
במחשבה שבעוד מספר שבועות הכל יגמר, הוא ימסור את התינוק לאימו,
וילך לחיים טובים ולשלום.
הרדיו, בביתו של הרב ראובני, דלוק רוב היום מאז שהגיע הזה.
ברדיו מדווחים על מינויו החדש של ניצן הררי כמנהיג האנרכיה.
נתנאל הלל מעדיף לא לחשוב, הוא לא רוצה לחשבן מדוע ניצן הפיל עליו
את התפקיד לשמור על התינוק, ואיך זה שהוא נכנס כך לנעליו, לוקח את
התפקיד שלו כל כך מהר ומכריז על זה בכל ראיון ברדיו.
כי בניגוד אליו, נתנאל הלל, שנהג להיות בצללים מתברר לו שניצן הררי
נהנה להתראיין לכל תוכנית רדיו שמוכן לראיין אותו, מספר על התפקיד
החדש שלו, כמנהיג האנרכיה העולמית. הוא מתאר את הימים הבאים בתור
מסע משמעותי מרגש לעולם כולו: "אני אדם מאמין, ואני יודע שאנחנו
קרובים מאי פעם להתגשמות הנבואות, העובדה שאני המנהיג העולמי
הראשון במדינות המערב, שאני מאגד את המדינות השונות תחת שלטון
אנרכיסטי, היא רק ההתחלה. עוד מעט ניווכח לראות כיצד האנשים הטובים
בעולם מכניעים את ציר הרשע, והעולם כולו זוכה לשגשוג ולגאולה", אמר.
"האם אתה מתכוון למלחמה הקרובה מול איראן וידידותיה?" נשאל ניצן,
אך סירב להרחיב.
נתנאל הלל חש שהוא כועס, כועס על ראיונות ארוכים של ניצן בהם הוא
אינו מזכיר אותו אפילו פעם אחת, מצד שני הוא חש שהוא שמח ומשוחרר,
העובדה שהוא כבר לא שם, בכתר ההנהגה המחייבת, שמישהו אחר נאלץ
לעמוד מול הקונפליקט שיש בצורך להנהיג את העם הנהגה אחראית
ובלתי פוסקת, שלא הוא צריך להתמודד מול מחשבות מה זה שלטון, ועד
כמה הוא חשוב.
הוא שמח שהוא חוזר להיות אדם אנונימי, רגיל, כל אלו דווקא מביאים לו
מנוחת נפש.
נותרה רק השאלה מה יהיה עם שידוך שלו, עם יעל גפנר.
הוא משער כעת, לאור דבריה של סבתא מאטל, להם האזין בהיחבא,
שהשידוך עם יעל יועבר לניצן הררי, שטען מלכתחילה שהוא פגש אותה
לפניו, ושהשידוך שייך לו.
אולי היה צריך לספר לאבא שלו על טענותיו של ניצן הררי, הוריו היו
אומרים לו לשאול רב של מי השידוך.
נתי מבין לאיטו שהוא שוב חוזר לנקודת ההתחלה, בה לא היה לו שידוך
ברקע.
כמה עצוב, אבל מתבקש.
זה הוא, לא מתאים לו שידוך נוצץ כל כך, לא מתאים לו להיות מנהיג
מתוקשר או מנהיג צללים.
הוא אדם פשוט, אדם רגיל, שכעת שומר על התינוק החמוד הזה, ועובר על
החוק, אבל מקיים מצווה חשובה ומציל אותו משמד.
זה קשה, אבל אבותיו מסרו נפש עבור היהדות בכל הדורות, מה זה הקושי
שלו, לעומת מסירות נפשם של יהודי רוסיה, למשל?
אולי יקרא לו בינתיים 'דוד'.
גם דוד המלך היה נרדף, וגם התינוק הזה נרדף על ידי אביו, הוא שומר
עליו, משגיח עליו מפני שמד, וזו התגשמות נקודת השליחות שלו.
כי אתה לא צריך להיות מנהיג דגול כדי להיות שליח או כדי להגשים את
נקודת המשיח שלך, מספיק שתעשה את המעשה הנכון.
ונתנאל הלל מאמין שזה, אכן, המעשה הנכון.
הדלת נפתחה, אורית נכנסה.
נתנאל הלל נסוג לחדרו, לחדר הפנימי בבית, שהוקצה לו על ידי הרב
ראובני כל זמן שהוא יגור אצלו, הוא הבין שהיא באה לשמור על התינוק,
לבקשת דודתה, אשת הרב ראובני, שהבטיחה לו שתדאג להביא סיוע.
לא רק אורית באה לעזור, גם זלמי הגיע, הוא הביא רעיון מרענן: הציע לו
להתחפש ולצאת החוצה ולא להיות כל הזמן כלוא בבית.
זלמי השיג עבורו מסכה מסיליקון ששיוותה ללובש אותה פנים מעט שונות,
אבל טבעיות. מסכה נושמת, של פנים שנראו אנושיות לחלוטין.
נתנאל הלל הודה לו, חש שמחה על כך שהוא יכול לצאת לזמן מה לשאוף
אוויר. וחש בה בעת עצב על כך שיש לאורית הצעת שידוך אחרת, הוא
מתבייש לשאול את הרב ראובני על כך, בעיקר בעקבות מה שקרה כשלא
הגיע לפגישה, אלא הלך לפגישה עם יעל גפנר.
אין ברירה, הוא צריך להבין שעליו לעמוד מול תוצאות מעשיו.
זה לא היה בכוונה, הם הכריחו אותו להיפגש עם יעל גפנר, אבל בכל זאת
זו האחריות שלו.
*
"גרץ נעלם לנו כרגע, יש כאן תעלומה נוספת. לפי ההסכם שהוא חתם
לאחרונה עם ארגון שחרור עולמי, ניצן הררי, איש ביטחון לשעבר וחוזר
בתשובה בהווה, ממלא את מקומו כאחראי על האנרכיה. אנו חושדים שיש
כאן סיפור כלשהו, לא ברור לנו מה קורה כאן. אבל תצפו לתסיסה גוברת
בקרב אנשי התקשורת ובקרב נאמני המלך סלאסי",
"מדובר בתקרית עולמית משמעותית, תבקש מהשב"כ למצוא את גרץ בכל
דרך, ולהחזיר את התינוק לאימו".
"כמובן שזו ההוראה הראשונה שלי, וכך נעשה, בינתיים צריכים להיות
ערניים ולעקוב אחרי ההתפתחותיות" אמר ראש הממשלה, "אני הייתי
רוצה לעקוב ביתר שימת לב אחר הילו מקונן, היכן הוא כעת?"
המזכיר של ראש הממשלה התקרב ולחש על אוזנו מספר מילים.
"בואו עימי ללשכתי, יש שם חומר נוסף בפרשיה החדשה הזו", ראש
הממשלה נראה מודאג, מול ניסיונות החילוץ של השבויים מהחמאס,
למלחמה הקרובה, מלחמת מנע איכותית, מול מנהיגת ציר הרשע, איראן.
והנה גם הגיע פתאום הסיפור החדש הזה.
סיפור שמעלה תהיות רבות, ניכר שיש צורך בישיבה דחופה של בכירי
השב"כ והמוסד, הם צריכים לפענח מה המטרה של כל זה.
*
הדירה שהיא שוכרת שייכת למכללה כמו יתר הדירות בקומה בבניין
היוקרה החדש.
שאר הבנות המתגוררות בדירות הסמוכות גרות מחוץ לעיר או אפילו
בחו"ל.
יש ביניהן דינמיקה מיוחדת ורק היא רבקה מרגישה קצת מחוץ לתמונה
החברתית.
לכן היא הופתעה כששמעה נקישה על הדלת, שיפי בצלאלי עמדה שם,
והזמינה אותה לטקס הפרשת חלה באחת הדירות.
רבקה נענתה להצעה, ומצאה את עצמה עומדת בצוותא עם הבנות האחרות
מול רבנית שהוזמנה במיוחד, ונושאת תפילה מעומק לבבה שהגאולה תבוא
ושיהיה טוב בעולם.
בהמשך הערב הן מדברות על החוק לכתיבת ספר ועל ילדים ומשפחה,
רבקה מבינה שלמרות שהיא משקיעה את עצמה בפרויקט הביטחוני
וחקירת ארגון אימוטישמי היא צריכה ללכת לראות מה עם משפחתה. היא
מחליטה ללכת לבית שלה.
היא תלך לראות מה עם הילדים, זה לא הגיוני שאמא של מוטי תשתלט לה
על הבית ככה, בצורה כזו.
בפסיעות מהירות פנתה לעבר הרחוב בו גרה, ומשם לבניין, הרימה את
ראשה וליבה החסיר פעימה. שלט 'להשכרה' נתלה על המרפסת הפונה
לרחוב.
הם רוצים להשכיר את הדירה? בלי להתייעץ איתה?
היא חשה כעס גואה בה בלי פרופורציה, במהירות עלתה את המדרגות
ודפקה בדלת בפראות.
הדלת לא נפתחה, כל רחש לא נשמע.
היא נקשה שוב ושוב, אולי ילדיה יבחינו שהיא כאן
הדלת ממול נפתחה אלישבע השכנה חייכה אליה, מה שלומך, צריכה
עזרה?"
"לא, אני סך הכל רוצה להיכנס לבית", השיבה.
אלישבע הנהנה, "רוצה להיכנס אלי לשתות משהו?"
"לא, תודה, אני מסתדרת", השיבה רבקה והמשיכה לצלצל.
"אני מעריכה שאת מכבדת את הצביון השכונתי", אמרה לה אלישבע לפני
שסגרה את הדלת, ורבקה נותרה למספר רגעים להרהר למה אלישבע
מתכוונת.
כשהבינה, מיהרה לנקוש על הדלת של השכנה, "אני לא צריכה. לשמור
על הצביון, לא יודעת מה ספרו לך או מה השמועות אומרות, זו אני, לא
השתניתי בכלל", אמרה.
אלישבע הסמיקה מעט, "ציפי שלך ספרה לרחלי שאת השתנית, עזבת את
הכל, מצטערת אם פגעתי בך".
"זה בכלל לא נכון", עיניה של רבקה מלאו דמעות.
אלישבע הנהנה בהשתתפות, "אני מאמינה לך", אמרה.
בדרך חזור לדירתה הבינה רבקה שאם ציפי ספרה לרחלי היא כנראה
סיפרה לדמויות נוספות בשכונה ויתכן שכולם בטוחים שהיא כבר אינה
שומרת מצוות.
היא חשה מזועזעת מהמחשבה על העוול הזה.
זה לא יתכן.
היא תחזור לדירה בה היא מתגוררת ותחשוב מה לעשות.
הבעיה הדחופה יותר היא מה קורה עם הטרוריסט הזה? היא חייבת לשאול
את יונית, הפעם היא תדרוש לקבל תשובות, היא לא יכולה להתקדם
בחקירת הנושא כל עוד הטרוריסטים חוגגים מולה, על המסך, מדברים על
שחרור של מחבלים, והיא לא יודעת דבר
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
