בבוקרו של יום הוא קם ופניו בהקו כאור החמה, הנזיר טען שהוא מתחיל
לחוות התגלות משיחית, רוחו של משיח מתחילה למלא אותו.
הוא ביקש לצאת אל המעיין בגפו, מלוויו הסכימו, מביטים אליו ממרחק.
הוא מיהר, תנועותיו נעשו מהירות בעת שמילא את הכד שנשא עימו מתחת
לגלימה במעט מים, ואז הליכתו נעשתה לריצה קלה. הוא רץ כצבי, יודע
את הדרך.
יש לו באקסום מכרים, חלקם לא מחבבים אותו בגלל סבו, חלקם דווקא
מעריכים אותו, הוא יכול לבקש מהם עזרה.
זה היה קל, יותר קל ממה שחשב.
אזנאו גרדי, מכר של משפחתו, אדם ממוצע קומה עם קמטים רבים וחיוך
תמידי, שמח לסייע לו. עד מהרה הוא מצא את עצמו נוסע בדרך לכיוון
ביתו.
חלונות הרכב היו פתוחים בכל משך הנסיעה, שכן המזגן לא עבד, אבק
הדרכים היכה בו, הרעש של הרוח היה מעצבן, והדרך היתה מפרכת עבורו,
למרות זאת הוא חש שהוא שמח. זו היתה הרפתקה מעניינת, המפגש עם
הצבא הגדול שאנשיו נשאו אליו עיניים מעריצות, כאילו יש בו משהו
מיוחד, הימים שעבר סמוך למקום הקדוש ביותר באתיופיה ואולי בעולם
כולו, עם הדרכתו של הנזיר הזקן, כל אלו הפכו את רוחו לקרובה יותר
לעולם הגבוה, הנעלה.
הוא אהב את המקום אליו הגיע.
כשהוא מגיע לבית, הופתע לראות שאגנס לא נמצאת. בפתק שהשאירה
נאמר שהיא בארץ הקודש, הוא מגיע לבית חמותו והיא מאשרת זאת, אגנס
נסעה יחד עם אישה נחמדה, לבקר בארץ הקודש, בעיר הקדושה, ירושלים.
עיר הקודש. הוא לא ידע שהוא כל כך אוהב את העיר הזו, רק ליד ארון
הברית הוא חש את העוצמה שיש במקום הרחוק ההוא, בו מעולם לא ביקר.
אגנס כבר שם! גם הוא יצליח להגיע לשם, בעזרת בורא עולם.
*
הבית האהוב שלה, כמה התגעגעה אליו.
בצעדים קטנים התקרבה את השביל, ואז אל המדרגות, שומעת קולות צחוק
ומשחק, ואת קולה של חמותה ברקע, ושמחה שהכל נשמע טוב ונחמד.
יחד עם תחושת השמחה התגנבה ללבה גם תחושה אחרת, לא מוכרת, של
ניכור, של הבנה שיש כאן משהו לא נכון, מישהי נישלה אותה מביתה, והיא
נתנה לזה לעבור ככה, בלי לומר מילה.
היא לחצה על הידית, הדלת נעולה, נקשה על הדלת, קולות לוחשים, ואז
רגלים רצות, מתרחקות.
ושקט.
היא נקשה שוב, קולה של חמותה: "אני יודעת שזו את, רבקה, מצטערת
אבל תתקשרי לפני שאת באה".
"תפתחי לי את הדלת", אמרה רבקה.
"לא עכשיו, אנחנו צריכות להיפגש קודם אצל המגשרת", קולה של חמותה
נשמע סמכותי ומרוחק.
"אני… צריכה משהו, רוצה לראות את הילדים".
"רק אצל המגשרת", אמרה החמות בקול איטי, "את צריכה לעמוד בתנאים
שלנו".
רבקה חשה בכעס המציף אותה, "תפתחי לי עכשיו", אמרה בתקיפות.
אבל לא נשמע מענה.
היא חיכתה מספר רגעים ואז פנתה משם, חשה בודדה וחרדה, ומבינה
שהיא צריכה עזרה.
רק מאיפה תיקח עזרה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
