כמו במסדר – כך גם הקולבים בחנות החליפות היוקרתית הציגו את מיטב
הדגמים בגוונים אופנתיים.
נתנאל הלל עמד מול החליפות הכחולות, מחפש ומתלבט בינו לבין עצמו.
הוא שלף חליפה שמצאה חן בעיניו ושלח מבט מהיר לכל עבר.
היכן צוות החנות?
הוא הופתע לראות את אביו שהתלווה אליו לקניה, עומד ומשוחח עם המוכר בנחת.
בעודו חושב אם לגשת אליהם ולהזכיר שהם כאן בשבילו – נתקל מבטו
באדם שפרצופו נראה לו מוכר – הפוסע לכיוונו בצעדים קלילים.
האם הוא נמנה על צוות החנות? מהיכן הוא מוכר לו? מספר שניות ארוכות חלפו עד שהוא קלט את זהותו.
היה זה ניצן הררי, אותו הוא זוכר בתור איש הביטחון שביקש ממנו לשמור על הסוס של הוריו.
הוא סקר אותו בעניין. זמן רב לא ראה אותו, ועוד יותר מכך – הוא גם לא בירר אצלו במשך כל הזמן הזה מה שלומו של לוס הסוס, בו הוא טיפל
במסירות רבה במשך תקופה.
למרות שהיה זה ללא ספק ניצן הררי, הרי שהוא נראה שונה מאז שזכר אותו.
אפשר לומר שניכר שהוא עבר מהפך רציני. והמעניין מכל – נתנאל הלל הבין שזו לא תחפושת.
האם יתכן שניצן, סוכן הביטחון החילוני היהיר – יעשה מהפך כה משמעותי?
כאשר ניצן נעמד מולו, היה ברור שהוא בא להעביר מסר. נתנאל הלל הקשיב בחוסר אמון לדברים שאמר.
הבעת פניו של ניצן שידרה סערת רגשות. והדברים שהוא סח נשמעו לו בלתי מציאותיים.
"יעל גפנר היא הכלה שלי, בגללה חזרתי בתשובה וסבתא שלה אישרה שאנחנו מתאימים. שמעתי שאתה מתארס איתה ואני כאן כדי לבקש שתבטל את האירוסין".
הוא אמר לו את הדברים בקול רם, מתעלם ממאזינים אפשריים, ובתוך המולת חנות החליפות כל אחד יכול היה לשמוע את דבריו.
נתנאל הלל חש שהדם אוזל מפניו, הוא התנשם עמוקות, בעודו מחזיר מבלי משים את החליפה שאחז בידיו למקומה.
עיניו תרו אחר אביו, אך הוא היה עדיין באמצע שיחה ערנית עם המוכר הצעיר ולא שם לב למצוקתו.
"אתה? אתה היית חתן של יעל גפנר?" קולו קרקר נואשות, סוקר המום את העומד מולו, שנראה מרשים במיוחד עם חולצה לבנה מעומלנת יוקרתית
ונעלי אדידס שחורות. הכיפה השחורה והתספורת השלימו את ההופעה
הייצוגית של סוכן הביטחון לשעבר. ושמא גם בהווה.
"אני לא רק רוצה, אני חייב", קולו של ניצן נשמע נחרץ, למרות שמבע עיניו שידר ההפך. "לא מציע לך להתעסק עם מארק".
"מארק? מי זה?" שאל כדי להרוויח זמן. הוא לא נוהג להשתמש בכפתור החרום בשעונו, אך נראה שאין לו ברירה, זו הפעם הראשונה שהוא עושה
בלחצן שימוש ב'זמן אמת'.
"מארק, מארק שטיין הוא איש עשיר ומשפיען בינלאומי, גרץ, יש לו אינטרס שאני אתחתן עם יעל גפנר, הוא הפעיל כוחות על כדי לגרום לזה
לקרות! בעיקרון סבתא מאטל כבר הסכימה, ויש סיכוי שבנימין אבני הפנט אותי כדי שאסכים לחזור בתשובה בשביל זה", ניצן חייך לרגע, "אני כאן
כדי לבקש ממך לבטל את הוורט, והשידוך יחזור אלי.
כבר פגשתי את יעל ואת סבתא שלה ואפילו את ההורים, עד שפתאום סבתא מאטל הודיעה
לשדכן שיש להם שידוך אחר, והתברר לנו שזה אתה".
נתנאל הלל העיף מבט לשעונו וסקר את פתח החנות במבט מהיר. תפקידו הסמוי כאחראי על השלטון במדינה – תפקיד אותו קיבל בעקבות
הצלחת תוכניתו של מילאן בלאץ להוביל את המדינה לאנרכיה – נשאר מעורפל בכוונה תחילה.
למרות זאת השב"כ צייד אותו במיטב המכשור שיעזור לו לצאת מכל מצוקה.
לא עברו מספר רגעים, ושני הסוכנים שנכנסו לחנות נראו נעים לכיוונו
חרישית, עיניהם בולשות את השטח, "הכל נראה תקין, מר גרץ, מה הבעיה?" שאל אחד מהם את נתנאל הלל בקול שקט.
"זה בסדר, הכל בסדר", הוא חש עד כמה הוא לא מחבב את הסיטואציה,
אלא שברירה אחרת לא היתה לו, "הבעיה אצלו, הוא מאיים עלי".
הסוכנים הורו לניצן להתלוות אליהם, נתנאל הלל עקב בצער אחר דמותו הפוסעת לצד סוכני הביטחון,
בעודו מצליח לקלוט את המשפט המהיר שהוא הספיק לומר לו: "אני לא הבעיה כאן, גרץ. אני שליח של אנשים
חזקים בעלי משמעות ותוכניות כבירות, קח את ההצעה שלי – לבטל את האירוסין, ולהיכנס לבית ולא לצאת ממנו עד שיעבור זעמם".
עיניו של נתנאל הלל שבו לסקור את החליפות שכאילו איבדו מזוהרן.
הוא נאנח לעצמו, האירוע המתוכנן שכל כך ריגש אותו נראה בעיניו לפתע חסר טעם.
איך יתרשם ממסיבת ארוסין נחמדה כשהוא מאוים על ידי אויבים סמויים?
והוא – אין לו שמץ של מושג מי הם, כפי שאין לו מושג מי זה האמריקאי
החביב שהחליט לשדך לו את השידוך המבטיח הזה, שכעת מתברר כשידוך
של ניצן, ועוד בלי תמורה.
האם יתכן שהם תכננו לקבל את התמורה אחר כך? הוא פנה לאביו, קוטע בנימוס את השיחה שניהל עם המוכר, וביקש ממנו
לחזור לבית.
אבא שלו נראה תמה, אך נענה לבקשה, ונפרד מהמוכר החביב, שלפתע לא נראה בעיניו של נתנאל הלל חביב כלל, האם יתכן שהוא נשלח על
ידי אויביו הסמויים להעסיק את אביו כדי שניצן יוכל לשוחח אתו ולאיים עליו?
נתנאל הלל היה מוטרד ולא שוחח עם אביו כל הדרך.
כשהוא נכנס לחדרו הוא נזכר לפתע שיש לו ביד קצה חוט דרכו אפשר לגשש מה מטרתם של אויבי השידוך שלו עם יעל גפנר: אפשר יהיה לבקש
מהשב"כ לחקור את ניצן מי זה מארק שטיין, ואולי יש לשב"כ מידע מקיף על האיש.
וכשהאויב שלך גלוי לפניך, הרי שאתה יכול להתנהל ביתר נחישות, ואולי אפילו להשיג יתרון על פניו.
הם הגיעו לבית ונתנאל הלל הסתגר בחדרו והמתין לשיחת טלפון מאיש הקשר שלו מול שירות הביטחון.
כשנוכח לראות שהטלפון לא מצלצל, החליט להתקשר אליו בעצמו.
כשאבנר חסון לא ענה מיד, נתנאל הלל החל לחוש שמשהו מתרחש. האם מישהו זומם משהו נגדו, ואנשי השב"כ משתפים פעולה?
לבסוף, כשבכיר השב"כ ענה לו, נשמע קולו קליל ומחויך, ונתנאל הלל חש שוב את הפחד שמא מישהו שם מתכנן לשלול את התפקיד שלו.
הם לא יכולים לעשות זאת, כי מילאן דאג לאבטח את התפקיד הזה, אבל בכל זאת, אם יבחן את הדברים בכנות, ברור לכל בר דעת שיש כאן משחק בין
כוחות מתוחכמים ממנו.
"כן, מה רצית?" קולו של אבנר חסון שב על השאלה הזו מספר פעמים עד שנתנאל הלל קלט שהוא דובר אליו.
"המ… רציתי לשאול אם ידוע לך מה הרקע לאיומים של ניצן הררי? חקרתם אותו כבר?" הוא התגמגם קלות, וקיווה שבן שיחו לא מנחש את מחשבותיו.
שתיקה קלה ענתה לו בתגובה, ואז נשמע קולו של אבנר חסון, איטי מידי, כשוקל מה לומר, "ניצן הררי שוחרר מיד כשהגיע הנה, הוא לא אמור
להיחקר כאן, הוא נחשב לאחד מהאנשים היחידים שלא משרתים בשב"כ ולמרות זאת מסווגים בסיווג גבוה.
צמרת שב"כ סומכת עליו בעיניים עצומות. אם יש ביניכם חוסר הסכמה תיאלצו לפתור את הסכסוך לבד".
נתנאל הלל שתק לרגע ארוך. "הוא איים עלי, הוא רוצה שאבטל את האירוסין שלי", מצוקה ניכרה בקולו.
"אני מבין שיש ביניכם דבר מה לא פתור, אבל שרות הביטחון אינו מגשר.
יש לנו הרבה אתגרים, אני עצמי עסוק כרגע בנושא חשוב", קולו של אבנר חסון נשמע סבלני, אבל תוכן הדברים הלם בפרצופו של נתנאל הלל
בעוצמה.
'אתה לא כל כך חשוב, נתנאל הלל', הוא פירש את הנאמר בינו לבין עצמו,
'אתה בסך הכל אדם חיצוני שנכפה על השלטון הישראלי על ידי גורמים אנרכיסטיים,
יש לך אמנם משקל כלשהו, לכן אני מדבר איתך, אבל אתה בכלל לא חשוב'. הוא התנשם עמוקות, מקשיב למחשבות שהולמות בו
בחוזקה, 'חשבת שהמזל משחק לך, אבל לא, אתה בסך הכל בחור פשוט, שלא צריך לגזול את זמנם של אנשי הביטחון העסוקים".
הקולות הלמו בו בחוזקה, הוא רצה לברוח מהם אך לא היה יכול. הם באו מתוכו.
"נתנאל הלל?" קולו של אבנר חסון נשמע באוזניו בנחת, "הכל בסדר?"
"הכל לא בסדר, הייתם חייבים לחקור את הררי, ולא משנה עד כמה יש לו סיווג גבוה. הוא איים עלי, אתה מבין מה זה אומר? הוא אמר לי שיתכן
שהוא מהופנט.
אולי זה אמיתי? תבררו מה הולך פה! אני לא מבין את האדישות הזו.
תחליטו אם אתם איתי או אולי תרצו שאחזיר את השליטה למילאן בלאץ?"
הדברים נאמרו. הוא מתחיל להשתמש בכח שיש בידו. אבנר חסון שתק לרגע ארוך.
"אתה אומר כאן דברים חשובים, נתנאל הלל", קולו נשאר רגוע.
"אזמן את ניצן הררי לחקירה, אתה מוזמן להיות נוכח בה, אעדכן אותך מתי. אנחנו תמיד נשמח להיות כאן בשבילך".
לאחר השיחה, נותר נתנאל עם עצמו לרגע ארוך. תחושת ריקנות עזה הציפה אותו. הוא הבין באופן ברור, שהוא לבד.
כל הסיפורים שסיפרו לו אמצעי ההגנה של שרות הביטחון – שהוא אדם חשוב, שיש לו מעמד, כל השידוך הנוצץ לו זכה, הכל התנפץ לו מול
העיניים באותו שבריר של הבנה.
הוא אדם רגיל מאוד, פשוט מאוד, אין לו שום יתרון כלשהו. וזה כל היופי, להרגיש את הפשטות האמיתית הזו, ולהמשיך להבין שיש לו
תפקיד יחודי בעולם.
בכל זאת התחושה הריקנית הזו היתה חריפה בעוצמתה. הוא הרגיש ככלי ריק שחי לו בעולם משלו, עולם מנופח ומלא חשיבות עצמית, בלי שתהיה
לכך הצדקה כלשהי.
'אני אחראי על כך שהממשל יתנהל באופן הטוב ביותר, שהכח ישאר אצל העם', הזכיר לעצמו את הסמכות האדירה שנמצאת בידיו.
המחשבה הזו לא גרמה לו לתחושה טובה יותר. הוא הרי לא מקבל משכורת, התפקיד שלו סמוי בכוונה תחילה, אין לו ערך כלשהו מלבד העובדה שכל
התנהלות שלו זוכה ליחס מועדף מצד שרותי הביטחון.
בכל זאת, התחושה החזקה הזו, שהוא בעצם כלום, תסכלה אותו אך גם למרבה הפלא נעמה לו כל עוד חש אותה. הוא הבין שזו האמת, וטוב היה
לו לחוש את האמת הזו זורמת בו, כל עוד הוא מסוגל לחוש זאת.
*
אבנר חסון הניח את הטלפון על השולחן מולו ושב להתרכז בחומר שלפניו.”מיליונר קנדי החליט לתרום את כל כספו לאגודות צדקה ולהתגורר
בעיירה בלי ציוויליזציה“. המידע שהופיע מולו מאז הבוקר היה משמעותי, במיוחד מכיוון שלמיליונר הזה קוראים רינגו סמית. והוא, בנוסף להיותו איל הון,
נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר על העולם כולו: סופר מוערך, וככל הנראה מבין האחראים למהפך האנרכיסטי שהתרחש במדינה
מתחת לאפם של שירותי הביטחון.
אנרכיה שהתבססה על מהלך מבריק שניצל את המתח בין הרשות השופטת לבין בית המחוקקים.
הוא סקר את הכתבה שוב ושוב, מנסה להבין מה הוביל את האיש הזה – שהשפעתו חוצה ארצות – למצב שבו הוא מחליט לתרום את זמנו לשתילת
עצי פרי בעיירה קטנה ולא נחשבת. ”כל השנים רק רדפתי אחרי שטויות והבלים ולא חייתי באמת. חיפשתי הכרה אצל הסביבה ודילגתי על עצמי,
למרות שהמסרים של ספריי עודדו כל העת את הקוראים להתחבר למהות הפנימית שלהם – הרי שאני חיפשתי להשפיע על העולם“.
”כיום אני מבין שמה שהפריע לי בחיים זה העיסוק המתמיד סביב כסף וכבוד.
האדם לא זקוק להרבה כסף, וגם כבוד הוא הדבר האחרון שאדם באמת צריך. אנחנו זקוקים לפיסת שמיים, לאדמה, לרוח טובה ולחקלאות
משובחת“.
”מה הוביל אותך למהפך כזה?“
”בנקודה הזו ענה לי רינגו סמית תשובה מפורטת, אך ביקש לא לפרסמה – אני מכבד את בקשתו“, דיווח העיתונאי.
אבנר חסון שב וקרא את הריאיון שוב, מרגיש שיש כאן מידע שנסתר ממנו. הוא החליט להשיג את ההקלטה של הריאיון. בשביל זה עליו להפעיל את
קשריו.
כעבור זמן מה הגיעה אליו ההקלטה של הריאיון. הוא האזין לדברים בעיון, במיוחד לתשובה של רינגו סמית – זו שלא נכתבה בעיתון, לבקשתו.
”הטריגר הרציני ביותר היה כשהבנתי שאני גלגול של הוגו כריס פוטוס,
הסופר הנודע שהיה גם נביא ואסטרולוג“.
כשהבנתי שאני צריך לתקן אותו, ובשביל לתקן אותו אני צריך לחיות את חיי באופן פרטי ולתרום את הוני לצדקה“.
”מי אמר לך שאתה גלגול של האיש הזה?“
”אני מקווה שהמידע הזה לא יתפרסם בכל העולם. אני לא מעוניין שמאמיניו של האיש יבואו אליי לכאן. אני מדבר אליך כאל ידיד ומוכן לשתף אותך, בתנאי שהדברים לא יתפרסמו“.
רינגו סמית נשאר רינגו סמית, האיש שיודע כיצד להתנהל ולעמוד על זכויותיו.
”כמובן, מסטר סמית. מה שלא תסכים לי לדווח ירד בעריכה, אני נותן לך
את המילה שלי“.
”הבנתי שאני זה הוגו כריס פוטוס לאחר מספר שיחות עם מתקשר. הוא שוחח עם עולמות עליונים, והצליח לזהות את הגלגולים הקודמים שלי.
בשלב מוקדם יותר הייתי מחרטומיו של פרעה במצרים, עברתי הרבה גלגולים. כעת אני צריך לתקן את הכל“.
”מה אמר לך המתקשר?“
”הוא נתן לי להיזכר בכל התקופות ההן. לא תמיד הייתי אדם מושלם. היו לי תקופות פחות טובות מוסרית בגלגולים קודמים. אני שמח שכעת אני
מתקן את עצמי. והאמת היא“, קולו נעשה איטי לפתע, ”שבשלב מסוים נרדמתי כנראה, כי יש דברים שאני פשוט לא זוכר“.
אבנר חסון עצם את עיניו לרגע ארוך.
הריאיון היה מרתק, אנושי, מסעיר – עם אמונות שונות וגלגולי נשמות שרחוקים מעולמו. אבל הייתה את דמותו של רינגו סמית, אדם מבריק
וחכם, בעל עוצמות אדירות בינלאומיות, שהחליט יום אחד להיות אדם סגפן שצריך לתקן את עוונותיו מגלגולים קודמים, כשהבכיר שבהם הוא
עוון הפרסום והגאווה.
האם הוא, כאיש ביטחון ישראלי, אמור להתעניין עד כדי כך במעשיו שלסופר קנדי? התשובה, שהוא ענה לה בינו לבין עצמו, הייתה: ”כן“.
סמית הוא אדם עם השפעה בינלאומית לא מבוטלת — כך שיש עניין
לחקור קצת יותר את הסיפור. הוא התקשר לסגן ראש השב“כ.
”מיכה, יש לי כאן סיפור מעניין עם סופר קנדי עשיר בשם רינגו סמית.
תוכל לבוא הנה?“
”עוד שעה אני אצלך“, קולו של הסגן נשמע ביקורתי מעט, כשהוסיף את
השאלה הבאה: ”אני רוצה ממך גם הסבר טוב לגבי הסיפור עם ניצן הררי.
למה הבאתם אותו לחקירה? אנחנו לא אמורים לחקור אותו. אני מקווה
שהינך מודע לכך שמדובר בצעד לא חכם“.
אבנר חסון שתק לרגע ארוך ולא מיהר להשיב. הוא מבין את המורכבות בצעד שבו סוכן בסיווג גבוה נלקח לחקירה, ובה בעת נזכר בהבטחתו
לאחראי על הממשל, נתנאל הלל.
”תבוא לכאן ונשוחח גם על זה“, סיכם את השיחה, מתלבט אם כדאי לזמן לחקירה את ניצן הררי – או להתעלם מאיומו המרומז של האדם החזק
ביותר במדינה, זה שיש בידיו סמכויות רבות – והוא אפילו לא יודע עד כמה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
