"אמאלה, תראה את העין שלה, איך היא נראית" נבהלה גלית. בעלה הסתכל על העין ללא כל ספק, האישון שבעין היה הפוך. מפחיד.
"אולי זה תופעה נורמאלית אחרי הדלקת החריפה שהיתה לה שם?" העלה בעלה השערה הגיונית.
"לא יודעת מה זה, נורמאלי זה לא!"
"תתקשר לאמא שלך שרחלי באה אליה ונטוס עם מעיין לרופא, ככל הנראה זה יסתיים באשפוז תעדכן את אימך.." גלית לא חיכתה רגע היא נטלה את מעילה ואת מעיין החולה יחד עם שמיכה ודרה איתה לכיוון קופת החולים.
"אחות, דחוףףף אני חייבת להיכנס לרופא, תראי מה קרה לה" גלית רצה לחדר האחות, היא ראתה את התור הארוך לרופא ועל אף שבשיגרה היא לא אוהבת לעקוף תורים, הפעם אין ברירה..
"היי , זה ממש נראה סכנת נפשות, זה רשלנות, איך נתתם למצב להגיע למצב שכזה" 'הרגיעה' אותה האחות.
"לא נתנו לזה לקרות, זה בא לבד… אתמול היא התחילה דלקת חריפה בעין הרופא נתן מרשם לאנטיביוטיקה ונתנו לה, והיום היא קמה עם העין הזאת, קמה מאוחר אומנם אבל לא חשוד מאוד.."
האחות דפקה על דלת הרופא בנימוס ואחר שקיבלה אישור פתחה את הדלת. גלית נכנסה אחריה,
"דוקטור, הילדה הקטנה פה עם אישון הפוך בתוך העין… " הרופא העיף מבט חטוף בעין ואמר בלי רחמים.
"זה כנראה סבוך של דלקת חריפה ביותר, הם יצטרכו אשפוז של שבוע לפחות אנטיביוטיקה דרך הוריד, אני מייד מוציא להם טופס 17"
אחרי כדקותיים גלית היתה כבר עם הילדה והטופס המיוחל מחוץ לקופה.
"תקשיבי, אמא שלי לא בבית, היא בסופר בקניות האחרונות לפני שבת, אני יצטרך להתעכב פה עד שהיא תבוא, אני מזמין לך מונית לבית החולים" אמר בעלה.
המונית הגיעה אחרי שגלית כבר הספיקה לספור שבע מכוניות להגיד שלום לעשר מנשות השכונה וגם להסביר להן למה היא מרימה ילדה בת שנה וחצי שכבר הולכת והיא אחרי לידה…
"לשערי צדק, נכון?" הנהג שואל, גלית מהנהנת, הנהג מפעיל מונה, גלית מחייגת איך היא שכחה?? לבית הרבנית קוק, מייד.
וכמו להכעיס, לא ענו לה, צלצול ועוד צלצול, והמונית נוסעת פתאום אין פקקים, אין תאונה באמצע הדרך או חפץ חשוד, הדרך סללה וגלית מספיקה להתחרט איך היא עלתה לפני ברכה מהרבנית.
הן מגיעות לבית החולים ועומדות בקבלה, מראה של הקטנה מבהיל אנשים שהם מוותרים לה על התור שלהם, וכך היא מגיעה בזריזות למזכירה שמביאה לה את האישורים לקבל טיפול רפואי.
והיא נכנסת, ים שישי, כולם לחוצים חוץ ממנה.
צלצול ועוד צלצול ולא עונים שם בבית הטברייני, מתקשרת למלווה אחת וגם לשניה ואין תשובה.
היא מתקדמת קבלת הרופאים רואה אותה ומפנים אותה למיטה לחולה.
"הרופא מיד יבוא" מבטיחים לה שם.
הילדה מתחילה לבכות וגלית מגלה שהיא לא הביאה איתה אוכל לילדה, ובכלל היא לא הביאה איתה כלום..
עובדת שרות חמודה חולפת על פניה.
"סליחה, תוכלי לעדכן שמרוב הבהלה הגעתי בלי בקבוק לילדה וטיטולים. אם יוכלו לארגן לי את זה.."
העובדת הנהנה, ועד מהרה הביאו לה בקבוק חדש עם כמות של מים חמימים ומטרנה חלבית, גם טיטולים היו שם.
היא התחילה להכין את הבקבוק שהרופא הגיע.
"אמרו לי שיש כאן סיפור רציני עם העין, מה הבעיה" אמר הרופא במבטא ערבי כבד.
"העין של הילדה, האישון שלה התהפך בתוך העין, היתה לה דלקת חריפה.." גמגמה גלית.
הרופא הסתכל
"כן אני רואה, סיפור רציני, אשפוז בטוח, הילדה חייבת אשפוז, אנטיביוטיקה דרך הוריד, תכף נביא לך מכתב ותחתמי על אישור אשפוז" גלית נבהלה, היא אומנם ידעה שהיא באה על דעת שביתה תתאשפז אבל בלי ברכה מהרבנית, עם מצב קורונה שכזה…
"בעלי בדרך, אני מחכה לו, אני לא עושה כלום בלי לשאול אותו." ענתה גלית בהחלטיות וקיוותה שיענו לה כבר אצל הרבנית.
היא מתקשרת ושוב לא עונים, ובמקביל בעלה אומר לה שהוא בחניון.
הרופא הלך ובעלה הגיע, והיא אומרת לו שבלי ברכה מהרבנית היא לא חותמת על אשפוז. הוא מסכים איתה ומתקשר. ונענה.
"שלום הרבנית זאת גלית מירושלים" הרבנית לא תשכח את גלית שחזרה דרכה בתשובה.
"גלית, גלית שלי הצדיקה, מה שלומך? איך את מרגישה?" החום הועבר לה דרך השפופרת.
"הרבנית האישון בעין של הבת שלי התהפכה כתוצאה מדלקת חריפה, אני כאן בבית חולים ורוצים לאשפז אותה, ויש כאן לחץ של קורונה ויש לי תינוקת קטנה שכרגע אצל חמותי… מה אני עושה?" גלית לחוצה, במיוחד כשהיא רואה את הרופא מגיע עם הטופס להחתים אותה או את בעלה.
"לא, שרוני, את לא מאשפזת אותה, את שומעת, המקום שם לא בשבילכם שומרי שבת.. יש קורונה אתם תוכלו להידבק, והתינוקת שלך מחכה לך, שרוני הכל יהיה בסדר, אבל דבר אחד לריבונו של עולם, לאבא, גליתי, נכון יש לך חצאית, חצאית יפה בארון אבל קצרה, לא צנועה, לא בגדר ההלכה וגם בעלך לא אוהב אותה נכון גליתי" גלית כמעט התעלפה, החצאית החדשה שבארון מאיפה הרבנית מכירה אותה? אבל הרבנית כאילו לא אמרה שום דבר מיוחד, ממשיכה "תבטיחי שתזרקי אותה, ואני מבטיחה לך שהכל יהיה בסדר, הכל. טוב שרוני, טוב את מבטיחה לי? הצניעות תגן על הילדה" גלית בולעת את כל מחשבותיה על השטרות שהיא ויתרה בשבילה, על המחמאות שאפילו ליזו הבוסית הקשוחה זרקה עליה, והבטיחה, הברכה של הרבנית ההבטחה שלה לבריאותה של ביתה שוות הכל, הרבנית ציוותה והיא תקיים, הרבנית עושה 'מי שברך' ונפרדת ממנה לשלום.
גלית רואה את בעלה עומד ומחכה לתשובתה ואומרת בקול חותך. "לא".
"מה לא?" שואל אותה הרופא. "את לא רוצה שביתך תקבל טיפול? את רוצה שביתך תאבד את הראיה בעין?"
"אני לא רוצה אשפוז, אני ישמח למרשם חדש בשבילה, אשפוז לצד חולי קורונה בשום פנים ואופן"
"חולי הקורונה הם במחלקה נפרדת" מתעקש הרופא.
"עזוב", עונה לו בעלה "אתה לא מכיר אותה, שהיא מפחדת ממשהו לא יעזור דבר, אנחנו עוזבים את בית החולים, רק אם אפשר תרופה יותר חזקה"
"אין תרופה יותר חזקה, זה הכי חזק, אבל מה יהיה עם העין? אתם תאבדו אותה" קילל אותם הרופא.
"אתה לא אללה" התפרץ בעלה, "ולא אתה תקבע מה יהיה עם העין שלה.. אנחנו ההורים שלה ואנחנו מחליטים שעדיף לנו להמשיך עם האנטיביוטיקה ודי." הרופא הלך.
גלית מיהרה להכין לביתה את הבקבוק המיוחל והם מהרו לבית הסבתא, לתינוקת.
"למה לא רצית להתאשפז" שאל אותה בעלה בשקט.
"הרבנית אמרה שלא, היא אמרה שאני יעשה השתדלות ויזרוק את החצאית הקצרה שיש לי בארון ויהיה נס"
"החצאית החדשה שלך? שאמרת לי שכבר קצרת עליה הרבה מחמאות בעבודה? את מסוגלת לזרוק אותה?" השתומם בעלה, כמה שהוא ניסה לשכנע אותה שזה ממש לא לפי גדרי ההלכה וכל שכן שזה לא מתאים לה.
"יש לי ברירה? עם כל אהבה שלי לחצאית, לילדה יש לי יותר אהבה.. והרבנית הבטיחה שבזכות שאני יזרוק את החצאית ההיא יהיה לה ניסים ונפלאות" בעלה עופר לא ידע מתי יקרה הנס בעין, אבל הנס הראשון שקרה זה שאשתו מוכנה לזרוק את החצאית ההיא.
הם הגיעו לביתה של הסבתא וגלית מיהרה להאכיל את הקטנה שלה בחדר.
הסבתא קיבלה את הנכדה החולה בקריאות חיבה.
"זה כל הסיפור, זה יעבור זה נראה ממש משהו קטן.." אמרה הסבתא.
עופר רצה למחות אבל מבט חטוף בעין אישר את מילותיה של אימו.
"אמא, את לא תאמיני, אבל מבית החולים עד לכאן, המצב השתנה פלאים, זה בזכות הברכה של הרבנית, בזכות הקבלה של גלית.." עופר לא רצה לספר לאימו על הקבלה של גלית, אימו לא תבין מה הבעיה של החצאית, יש לחצאיות בעיה בצניעות?…
"גלית, תידעי שכדור הנס התחיל להשפיע" צחק עופר קול.
"אל תתחילו עם האנטיביוטיקה החזקה" ביקשה הסבתא "אלוקים ישמור עליה.."
עד שבת כבר העין של מעיין היתה בריאה, והחצאית הקצרה? הגיעה לצפרדע….
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
