שירת הזהב / ח. קוריץ

הנשים זוכות לייצג את המתח הכל כך חכם וקדוש שבין התנהלות יומיומית לבין התקשורת הרוחנית של כל העשייה.

מכירות את ארון הסעף של החשמל בקצה הרחוב? כמה הוא משמעותי. כל החיבור של כל החדרים והבנינים יושב על הארון הזה וחוטיו המתוחים. ככה זה גם התפקיד המחבר שלנו.

כי כל הילדים בכל העולם מתקלחים לפני השינה. ומצחצחים שינים בהקפדה. ולא עולים על הספה עם נעלים…

ומה היא האמא היהודיה? מה מבדל את התפקיד שלה לכל המערכת הכל כך צפופה הזו?

החיבור האמיתי.

אמא מושלמת שיוצאת מהבית בערב, להשתלמות, שיעור, התרעננות, או כל התחייבות חברתית, ומרגישה מרוצה. ממה היא מרוצה?.  האם  מהרחצה היעילה? לא. דווקא  מקריאת שמע שהיתה היום מלאת אור ושמחה.

לנשים יש ייעוד עצום. לגדל את הדור הבא. להכתיב את המשך החינוך הטהור ושימור המסורה של עם.

הגמרא מספרת מעשה מופלג . רבה בר בר חנה הצטרף לשיירה, כדי להלך למקום שהיה

צריך להגיע אליו. בדרכם נעצרה השיירה לסעוד את ארוחת הצהרים.

רבה בר בר חנה, נטל את ידיו לסעודה, וישב לאכול ארוחתו.

בהמשך יצא ה השיירה לדרכה, והנה , נזכר התנא כי הוא שכח לברך ברכת המזון. רצה

רבה בר בר חנה לחזור למקום בו אכל מפיתו. שכן, כך היא ההלכה שצריכים לשוב למקום

הסעודה.

אלא שחכך הצדיק בדעתו. יודע היה שאם יאמר לחברי השיירה: המתינו לי עד שאברך ברכת

המזון, לא יסכימו לשמוע לדבריו ולא עוד אלא שאפילו יגערו בו.  אלו שאינם יראי שמים,

ידברו על הזמן שאוזל בחריפות. ואלו שכן יראי שמים. מה  יאמרו: הרי בורא עולם שומע מכל

מקום את הברכות ואין צורך לחזור… ולא עוד אלא שלא ימתינו לו.

ולבדו? איך ימשיך? והרי נאמר: המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו. שזה ענין

שאסור משום הסכנה.

מה יעשה?  החליט לאמר להם ששכח במקום ההוא יונה עשויה זהב.

אכן, ניגש אל ראשי השיירה וביקש מהם שימתינו לו. למה? התפלאו. סיפר להם ששכח

באותו מקום

שבו חנו, יונה עשויה מזהב. אהה! יונה מזהב? מוכרחים להמתין לו. כולם הסכימו  שחייבים

לחכות לו. גילו הבנה ואיכפתיות עד שיביא את האוצר היוקרתי והייחודי.

חזר רבה בר בר חנה למקומו. בירך במתינות ברכת המזון. והנה, כשסיים אירע במקום נס

מופלא: הנה הופיעה מן השמים יונה של זהב – – –

וביארו חכמינו: מדוע דווקא יונה? שכן כנסת ישראל נמשלה ליונה.(ברכות, נג)

רבה בר בר חנה לא רק זכה ליונת זהב מן השמים, אלא הוא מלמד אותנו כלל זהב: ברכת

המזון וכל מצווה שהיא , כלולה היא בשם כל ישראל. משויכת היא לכנסת ישראל המשולה

ליונה. אם יחסר העולם היהודי ברכה של רבה בר בר חנה? יחסר מכלל ישראל ענין עצום.

ולכן דווקא אחר שבירך ואחר שקיים המצווה בשלימות הופיעה במקום יונה של זהב. רבה

בר בר חנה הלך על בטוח. ידע מראש לומר כי שכח יונה של זהב. וכשמשמים הביאו לו

יונה מזהב, מזה נלמד כולנו על כח היחיד הכלול ברבים.

הרווחים שלנו הם משותפים. כלכלית וגם רוחנית.

שלא יאמר האחד , מה הערך שלי עם הרבים? אומר רבינו הרמח"ל  למה זה דומה? למי

שנוסע בספינה וקודח בה חור. כולם

מצעקים,   מה אתה עושה, הרי אתה מטביע את כולנו? והוא בעיקשותו מה אומר? הכל בתא

הפרטי

הסיפור של יונת הזהב מביא את המסר מהכיוון החיובי. הלאום נבנה מפרטיו. כל תפילה וכל ברכה וכל יציאה בבוקר למסגרת החינוך מתוך שמחה, וכל הכנה מרוממת לשבת , וכל בגד יפה שנקנה לכבוד החג,  כל אלו שירת העם. וגדולה השליחות של האמא היהודיה שאמונה על החינוך והאוירה והמסורה והגרסא דינקותא, בזכותך, המולת ההמונים, ורעש השיירות  שמהלכות במקצבים רועשים, מופסק. והנה  מתמלא העולם ברוך ובשמחה של שירת ציפורי זהב

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

סיפור : באשר תלכי/ מלכה ברל לִפְגֹּשׁ אוֹתִי בְּשֶׁקֶט / ג. סגל היי את שם, כן כן, זו שמחכה, מוקדש לך!/ אסתי פ. גם בימינו ה' מחפש 'רותיות' / סיפורה של רות מזוית היסטורית מרתקת הָיֹה הָיָה /אתי קצבורג