הי, את שם-
שפעם היה לך אור בעיניים
וניצוץ קונדסי מחייך.
שפעם היו לך חברים עד השמים
והמון חוויות לשתף.
שפעם אהבת את כל עונות השנה
לא משנה אם חם לך או קר.
שפעם היתה לך תמימות טהורה
והאמנת בה בכל היקר.
שפעם רצת על החוף יחפה
וחשבת השמיים הם הגבול.
שפעם היית חדורת אמונה
גם אם יבוא מבול.
שפעם הסתובבת בלי סבל בלי עול
היתה סיבה לפקוח עיניים.
שפעם אהבת, פשוט אהבת
לחיות עם חיוך על השפתיים.
הי את, שם-
שהיום יש אצלך חושך,
הרבה לפני שקיעה.
והשמש לא זורחת,
גם אחרי נץ החמה.
והניצוץ שכן עוד יש בך,
זה אור של להבה,
אש של כעס,
של בושה והלבנה.
ואין לך חלומות,
רק סיוטים ממושכים
ושינת תענוגות,
זה רק בשירים.
החיים שלך
זה מבול אחד גדול,
ואת כבר לא נאבקת
רק צוללת בלי קול.
והיום כבר לא אוהבת,
ליהנות מהחיים
והחיוך שלך מזמן
נמחק מהפנים.
רק רציתי להגיד לך-
שאני נמסה מגעגועים,
ומחכה לילות וימים
רק לך,
שתחזרי.
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
אין דבר יותר יושלם מזה אני קוראת את זה כל כך הרבה פעמים ופשוט רוצה לחבק את מי שכתבה את שה אי עליך
יוווווווו איזה יפה!!!