"וירא העם כי בשש משה לרדת "{ל"ב א}
"ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים, יוכל לדעת להיזהר מהם. ומי שלא ידע כי אם הטוב לבדו. לא ימלט לו ממנו דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו , והיה אחד מן החסידים מצוה לחסידיו ל מדו הרע תחילה להיבדל ממנו , ואחר כך לימודו הטוב ועשוהו כמו שאמר הכתוב ב:"נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים" {חובת הלבבות}
מדברי בעל חובת הלבבות אנו למדים כי כשם שעבודת הקרקע יש לעקור תחילה את השרשים הרעים הנמצאים בבטן האדמה , כך גם בעבודת שמים יש להכשיר תחילה את הקרקע וללמוד ראשית הכל על כוחות הרע ודרכי היצר כדי לדעת כיצד יש להינצל ממנו, אחר אפשר ללמוד הטוב והישר. .{הרב בן ציון במברגר- מתוך ספרו שערי ציון}
"אבל אני לא מדברת עם אמא שלי כבר שבועיים"
הנערה שמולי, נבונה לכל הדעות, אומרת את המשפט הזה בטון שליו, כאילו היא מספרת על הממרח שיש לה בסנדוויץ'. היא לא מסמיקה ולא מחווירה לא מגרדת במבוכה את עורפה ולא מצחקקת באי נעימות
אני שותקת רגע. מניחה להדים הקטנים להתפזר בחדר, להתערבל , ולשוב אלי חזרה. תמוהים כל כך, בלתי אפשריים.
איך את יכולה? זה כל מה שאני שואלת לבסוף.
מסתבר שהיא יכולה. ועוד איך היא אפילו לא זוכרת מה בדיוק גרם לכל זה. איזה עימות באחד הבקרים אבל מאז היא שם, על העץ הגבוה והבלתי אפשרי ההוא, ואין שום סולם הגיוני בסיבבה שיוריד את שתיהן משם ומהר.
זה לא קרה בבוקר אחד. זה לא. אני יודעת שלא. זה קרה במשך שנים רבות. אי הבנות וכעסים לא פתורים, תסכולים הדדיים וכאבי לב שאף אחד לא ממש מדבר עליהם. מחשבות שליליות משני הצדדים שהולכות ותופחות כמו בצק ששכחו אותו בשמש. ובסוף בוקר אחד זה קורה .עובדה. הכל מתפוצץ בקול נפץ וגיצים ומסמרי רסס.
"לסוף מ' יום בא השטן וערבב את העולם אמר להם:משה רבכם היכן הוא??
אמרו:עלה למרום
אמר להם בא שש
ולא השגיחו עליו
מת
ולא השגיחו עליו הראה להם דמות מיטתו…
ולכאורה שאלת השטן היא תמימה ופשוטה :"היכן משה?" והתשובה פשוטה "עכשיו יורד מן ההר"
שהרי משה אמר שלסוף ארבעים שנה ירד … אם כן סופו שירד.
מדוע אם כן לא דחו את השטן מכל וכל…
עוד צריך להבין מה ההבדל בעין הערב רב שניהלו דו שיח עם השטן ולבסוף עשו את העגל לבין אהרון וחור ושאר ישראל שלהם לא הציקה כלל השאלה היכן משה(שם)
השטן אינו מתחיל לדבר על עגל הזהב. הוא רק מתחיל עם היכן משה. נוגס מעט באמונה התמימה ואחר כך יורק לתוה ספקות משונים.
אחר כך מערבב ומבלבל, שלוות הרוח נסוגה, מפני הבהלה שהוא מחדיר הנה. פרצה קטנה יש לו האם יכול כבר להיכנס פנימה?
יכול. מבפנים העבודה פשוטה בהרבה. עכשיו נדרשים כוחות עצומים לעמוד מולו, עכשיו המערכה כבר כמעט מוכרעת, תכשיטי זהב נאספים בזריזות, מזבח נבנה בבהילות. והעם כשיכור מצווח ורוקד. זהו. דגל הניצחון בידו הוא פורש אותו בהנאה :"אלה אלוהיך ישראל".
ביאור הענין נראה על פי דברי הגר"א ב"אבן שלמה" {י}
"אין יצר הרע שורה אלא במקום פגום לכן נמשל לזבוב שאינו שורה אלא אלא על גבי מקום רע ו הצדיקים אינם מניחים להתפתות מהיצר הרע אפילו כחוט השערה ובזה נסתרת טענת הרשעים האומרים שאינם יכולים לעבוד את ה' מפני התגברות היצר הרע"
ביאור הדברים: הצדיק היודע את הרע ומכיר את דרכי יצרו ומעלליו דוחה את טענות היצר צמיד בתחילתם ואינו מניח להם להתפתח אבל הרשע אינו שם לב להתבונן בפתויי יצרו בתחילה אינו משגיח בהו כלל בתחילה אינו משגיח בו כלל אבל אט אט הוא מתגבר ואז כבר אין מענה בפיו נגד טענותיו והוא נופל ברישתו.{הרב בן ציון במברגר- מתוך ספרו שערי ציון}
זה מה שקרה במעשה העגל במקום לדחות מיד את דברי השטן , הוא היצר ולהשיבו תשובה פשוטה וניצחת , לא השגיחו בו ו בכך הגבירו את כוחו ועד כדי כך גברה השפעתו עליהם עד שקיבלו את דבריו ולא שמעו בקול אהרון וחור …
אם רק היו עונים לו בתחילה, אם רק לא היו שותקים, אם רק היו משיבים לו תשובה ניצחת וברורה ולא מותירים לספק לכרסם בתוכם כמו תולעת איומה.
לא היה השטן יכול להם, לא היה השטן מצליח להכניע כה הרבה לבבות שרק עתה זכו לחוש "זה קלי ואנווהו"
יסודו של חטא העגל הוא בעובדה שלא השגיחו בתחילה על כניסתו של היצר הרע לתוך חדרי ליבם וזה גרר את שאר השלבים עד שהגיעו ל: קום עשה לנו אלוהים"
לפיכך חובה גדולה על האדם להכיר את האויב האורב להכשילו , ידע האדם להשיב על טענותיו הכוזבות בטרם תבוא אליו הרעה וימצא את כעצמו תחת שלטונו לצורך זה על האדם להשתמש בשכלו ולהתבונן כיצד להשיב מלחמה שערה.{הרב בן ציון במברגר- מתוך ספרו שערי ציון}
לענות. לענות כשמתחילה המחשבה הראשונה. להשיב כשבא הכעס הראשון או התסכול או ההשפלה או אי ההבנה. לא להניח להם בשקט ולהתעלם מהם. קולות היצר המה. ואם נשתוק יבואו אחרות ויערמו להר גדול וחוסם. יום יבוא ולא נוכל לראות את האור בנפשינו מגודל ההר ההוא.
להכיר במחשבות שבאות לבקר, להכיר ברגשות המתעוררים בתוך הלב ולהשיב להם. להשיב להם כשהם קטנים ואנחנו יכולים להם להשיב להם כשעדיין לא צברו שנים וכוח להשיב להם טרם הפכו לחלק העצוב שבתוכנו.
ברוך הבא כעס וגם אכזבה. כן ראיתי שבאתם. גם תסכול הגיע? אולי הנחיתות? או ייאוש? או בהלה? לא חשוב. בואו. שבו אני שומעת אתכם ויש לי מה לענות. אני מנסה להבין מאיפה באתם ומחפשת בתוכי את התשובה. ואם איננה. אלך למצוא אותה. אבל לא אשתוק לה ולא אדחוף אותה בלאט מתחת לשולחן.
השטן כל יום בא לבקר בתוכי ומוצא את דלתי נעולה. כל המרגלים ששיגר אלי תחילה חזרו ובאמתחתם תשובה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
