בס"ד
פרשת יתרו
"ומשה עלה אל האלוקים"{י"ט ג}
"נאמר במדרש רבה: "עלית למרום שבית שבי" מהו עלית?- נתעלית, נתגששת עם המלאכים של מעלה. "שבית שבי" יכול מפני ששבה אותה, נטלה חינם? תלמוד לומר:"לקחת מתנות באדם" בלקיחה נתנה לו. יכול יהא חייב לו דמים? תלמוד לומר: "מתנות באדם" במתנה ניתנה לו".
דברי הפסוק ודברי המדרש צריכים ביאור: שהרי 'שבי', 'לקיחה' ו'מתנה' הם מושגים שונים, ואיך יתקיימו שלשתן ביחד?" {מראש אמנה למרן הגרא"מ שך}
בפעם השלוש עשרה הוא אמר שיש לו יתוש בחדר. יתוש, באמת. הרי ירושלים מוקפים ערפל, והקור נערם עליהם בשכבות, שש מעלות בחוץ. אז מאיפה היתוש הזה בא בשעה תשע בערב? הנה. הוא מנחה אותי. כאן הוא היה, ואני לא יכול להירדם כי בכל פעם שהוא מזמזם אני מתעורר… אני נאנחת אנחה גדולה ומרה. ופונה לחפש את היתוש. אפס. אין זכר ואין זמזום. כנראה יצא. אני מפטירה בלי כח, אם הוא יבוא שוב תקרא לי מיד, טוב? בן השש מהנהן ויוצא החוצה. לאן? אני שואלת במהירות,. לשתות. הוא עונה לי, אני מאוד צמא וגם נזכרתי שלא צחצחתי שיניים.
אהה.
מישהו יכול להאמין לי שמשעה שבע וחצי הוא במיטה? מישהו יכול להאמין שחצי שעה הוא רק ביקש בקשות וקרא קריאות והודיע הודעות ואחר כך חצי שעה הוא ניהל איתי דיונים בדבר זה שהוא לא מצליח להירדם… איך נרדמים אמא? הוא שאל אותי. אני רק רוצה לראות איך קורה פתאום שנרדמים ולא מצליח, אני לא רוצה להירדם בלי להרגיש. אולי תשבי לידי, אמא, ותגידי לי כשזה קורה?
בסוף עשיתי איתו את כל הטעויות האפשריות. גם הבטחתי לו ממתק אם לא יקום, גם אמרתי באופן בלתי חינוכי שאני אספר הכל לאבא, וגם הוא נרדם לבסוף מתוך צעקות וכעס, דמעות ובכי, ואסור. אני יודעת שאסור שזה יקרה. ואני גם יודעת שזה לא פעם יחידה שזה קורה.
מובסת ונכלמת אני פונה למטבח, שוטפת את הכלים כלאחר יד ומטאטאה את הרצפה בלב הומה.
ה', אמרתי אני באמת רוצה להיות אמא טובה. אבל למה הוא לא יכול להתנהג פשוט כמו שצריך? למה כל צהריים חייב להיות לפחות משהו אחד שהוא שפך או שבר או מרח או סתם פרק להנאתו התמימה? למה הבוקר הופך איתו לבליל של גערות והערב לפקעת של עצבים ?ואני כל כך רוצה לשלוח בבוקר ילדים ברוגע ולהשכיב בלילה ילדים באהבה… האם לעולם לא אוכל להיות פשוט אמא טובה, בלי המאבקים הפנימיים הללו? בלי הכישלונות הצורבים? בלי רגשות האשמה המיותרים לגמרי והכוחות ששואבים במאמץ גדול ונורא?
"ויש להוסיף ולבאר ביתר הרחבה שהכתוב בא להורות לנו כי אי אפשר לזכות בכתרה של תורה בלי לערוך מלחמה כנגד היצר הרע, ולא רק על כתרה של תורה חייב האדם לצאת למאבק אלא גם כדי לזכות במעלה רוחנית כל שהיא מוכרח האדם לערוך מלחמה"{שם}
אבל ככה צריכה להיראות אמא טובה. באמת. ככה. נכשלת לפעמים ומתמודדת הרבה. נושכת מילים ומגששת אחרי הדבר הנכון ביותר… ובסוף היא מבינה שהיא לא יכולה לבד… אז היא בוכה. היא בוכה את הקושי ואת ההתמודדות לפני האלוקים. היא בוכה את התסכול ואת הכישלון ואת הדרך שאיננה בינתיים. ומבקשת עזרה וכח בשביל למלא באמונה את כל התפקידים הגדולים הללו שהחיים מניחים לפתחה.
למחרת היא מרגישה כמו בטרייה שהייתה כל הלילה בשקע. יש לה המון סבלנות ויכולת הכלה ואהבה בלא תנאי ועידוד ודוגמא אישית ומידות טובות ומבליגות עד…
עד שהיא מתנגשת חזיתית באתגר הבא. "אופס" היא אומרת, חשבתי שעברנו את זה. איך צמחת כאן שוב?
"וכך אמרו חז"ל: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
בלי עזר ה' במלחמה נגד היצר אי אפשר לנצח. ועזר ה' יבוא לאדם רק אחרי שהאדם עשה את כל מה שמוטל עליו לעשות עד היכן שידו מגעת.
ויש להבין למה באמת ה' עשה ככה שרק בעזר ה' האדם יכול האדם להתגבר על היצר הרע?
והרי תכלית הבריאה היא שהאדם בעצמו יעשה וינצח. כי מה שכר מגיע לו לאדם כשהקדוש ברוך הוא העוזר לו לנצח את היצר הרע?"{שם}
שום דבר לא צמח כאן שוב. זה האויב ההוא שה' הפיל אתמול ונתן לך במתנה חדש מהיום.
אבל למה?
האם האויב לא יכול למות ממש אחרי המאבק הגדול ההוא? ולתת לי להפוך את דף חיי אל ההצלחה?
"והביאור בדבר הוא כך הוא רצון ה' שבמלחמת הניסיונות המתמדת המתמשכת לאורך כל חיי האדם לא יהיה לו לאדם ניצחון מוחלט וסופי על היצר הרע כי רצון ה' הוא שכל החיים של האדם יהיו מערכת מתמשכת של ניסיונות וגם אם יעמוד אדם בניסיון אחד ויצליח להתגבר על יצרו הרע יהיה נכון לו בהמשך הדרך ניסיון נוסף
וכל זה לטובתו ולאושרו של האדם, וככל שעומד האדם בניסיון ועולה בדרגה מתגבר עליו יצרו ומעמידו בניסיונות קשים וחמורים יותר, וכל הגדול מחברו יצרו גדול יותר"
למה?
כי ביום שייגמרו הניסיונות, תיגמר גם הדרך שלך. ביום שיגמרו המדרגות, כן, אלה הקשות והגבוהות והמפרכות, תדעי שהפסקת לעלות, וביום ההוא שתפסיקי להתנשף ממאמץ, לנשוך שפתיים מקושי ולבכות לפעמים מתסכול או כאב, אז תדעי שנטלו ממך את הכנפיים לעוף…
כי רק עם כאב אפשר לגדול מבפנים באמת, רק עם התמודדות אפשר לטפס עוד על הדרך הכי אמיתית בחיים, ורק עם התגברות אפשר עוד להתקרב אל האלוקים. רק עם הילד ההוא בן השש או השש עשרה או העשרים ושש אפשר להיות מחר אמא טובה יותר מזאת שהייתי היום.
"ולכן קבע הקב"ה שלעולם לא ינצח האדם בעצמו את היצר הרע אלא רק סיועו של הקב"ה כי אילו היה הקב"ה מאפשר לאדם לנצחו בעצמו והיה נצחונו מוחלט וסופי בלי שתהיה ליצר הרע תקומה לשוב ולתוקפו , ואז הייתה נמנעת מהאדם להמשיך בהתקדמותו על ידי עמידה בניסיון במהלך החיים"
לא קל לטפס במדרגות החיים, לא קל לגלות בסיבוב שבמקום להגיע, ממתין לי עוד גרם. אבל רק כך אפשר להיות בטוחים, עד כמה גבוה יהיה הארמון שנבנה בנשמתי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מרים היקרה!
תודה רבה על הטור המיוחד- נותן כוח להמשיך מלמד המון….
ממש תודה,
יעלי