יש אנשים שמתמודדים עם אתגרים והופכים את הכל ללימונדה,
יש שנשארים עם הלימון,
ויש שמצליחים להפוך את הלימון לפרי יוקרתי.
לדוגמה, בהתמודדות עם חוסר סדר:
להפוך את חוסר הסדר ללימונדה אומר ללמוד, למצוא טיפים, להשתנות, להפוך למדריכה בנושא, להיות מסודרת ככל האפשר, ואפילו לקדם את הנושא בהרצאות או בכתיבה.
להישאר עם הלימון אומר לחוש רע רוב הזמן, לראות את חוסר הסדר כמשהו שמקטין אותי, כאילו תחום זה בחיי מסמן חוסר ערך. זה יכול לגרום להתביישות, כעס עצמי, התנצלות, סידור אינסופי ורדיפה אחרי סדר תמידי. כל רמז מהסביבה על חוסר סדר יכול להרגיש כמו דריכה על יבלת.
להפוך את הלימון לזהב או לפרי יוקרתי אומר להיות כל כך בטוחה בעצמי עד שאני מבינה שחוסר סדר משרת אותי בדיוק כמו סדר. שניהם עונים על צורך רגשי, ואני אוהבת את עצמי מספיק כדי לראות בחוסר סדר משהו שממתג אותי, שמראה על תכונות חיוביות.
אני מבינה שאם אסדר ואהיה מסודרת, זה מתוך אהבה לעצמי ורצון לחיות בסדר, ולא מתוך בריחה מחוסר סדר. ובאותו זמן, להיות בחוסר סדר היא חוויה לגיטימית שמראה שאני מרגישה נוח עם עצמי.
בקיצור, בכל תחום בחיים אפשר לפתח חשיבה שמעריכה את עצמי, מבלי לבטל את המצב האידיאלי של סדר. ההסכמה עם הבלאגן היא גם צעד חזרה למרכז.
—
אותו הדבר בקנאה:
לפעמים נתקלים בבני אדם שמתקדמים מהר מאיתנו, והקנאה יכולה להיות עמוקה ומבלבלת. במקום להתרגז על עצמי, אני יכולה להבין שהקנאה קיימת, להסכים לקבל אותה, ואפילו לאהוב אותה כמשהו שמזכיר לי שיש "אותי".
כך הפוקוס חוזר אליי. אדם לא יכול לנדוד מחוצה לו, כי בסופו של דבר חייבים להישאר נאמנים לעצמנו. כל מה שאנו עושים מחוץ לעצמנו הוא כדי לחזור לעצמנו מחוברים יותר, כי מקור החיים נמצא בתוכנו, לא אצל אחרים.
הטוב ביותר – להתמודד עם תחושת חוסר בדרך של הבנה:
אני מהאנשים שחווים חוסר כמו ריקנות בסיסית, כמו בור חסר יסודות שעליו בנויים החיים.
אבל הבור הזה אינו באמת ריק. החיים אינם מבוססים על חסר, אלא על מלאות. גם הריקנות היא סוג של מלאות.
אני מקשיבה לעצמי, לומדת להכיר ולהעריך את עצמי, למרות החסר, מתוך אמונה שלמה בבורא עולם.
רק מי שחווה ריקנות יכול להבין את כוח השינוי שמחליף ריקנות בתחושת מלאות.
והכל בסדר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
