מחבר: א' פרי

"למרות המחשבות שחלפו בו ביעף, הוא חש שהוא ממשיך לרעוד. בנימין אבני הפנט אותו, שיחק לו ברגשות, הוא חשב שהוא אוהב אותו, אבל הם ארגון כלשהו, שמשתמש בו עבור מטרות לא ברורות. מה הולך כאן? מי יכול לתת לו עצה טובה?..."

"לא, לא מעוניין להשתמש בכסף הזה לצרכיי הפרטיים", אמר נתי, "אבא שלי מסובך לאחרונה עם ערבויות שחתם, למרות זאת לא עולה בדעתי להשתמש בכסף שלא שלי".

"בהלה עטפה את נתי, זה נכון, וזה מעמיד את מילאן בפני מצב מסוכן. לא לחינם התריע הרובוט מפני פגיעה אפשרית במילאן בלאץ..."

"הוא יצא מהמבנה המפואר, חש תערובת של רגשות, על פניו, נראה שיש לנשיא האיחוד מטרה טובה שעולה בקנה אחד עם שאיפותיו להגיע לעולם חופשי. מצד שני, ללא ספק משהו כאן מוזר, הוא דיבר הרבה על שליטה. מה זה בא לומר?"

כמו מכושפת, היא התחילה לעבוד מול המסך: לשלוח בקשות תרומה, להיכנס לפרופילים של אנשים ברשימה ולקוות לסיים עם המטלה הזו אבל אז, משהו מוזר צד לפתע את עיניה.

מייקל חש שהמילים מדויקות עבורו. חמיו לא רוצה את פסל הדרקון, הוא חש כח נסתר שמחייב אותו להשאיר את הפסל, אבל לא... בכח האמונה הוא יוציא את הדרקון מהבית, ישליך אותו לאי שם. הוא הגיע לבית והתקשר לחמיו.

מבלי משים, השווה אותו במחשבתו לרוברטי הרובוט, לשניהם יש במה להתגאות, רק שרוברטי עושה את תפקידו במיומנות בלי לדבר דיבורים ריקים מלאי גאווה.

לימון, לימונדה או פרי יוקרתי: אני מהאנשים שחווים חוסר כמו ריקנות בסיסית, כמו בור חסר יסודות שעליו בנויים החיים. אבל הבור הזה אינו באמת ריק. החיים אינם מבוססים על חסר, אלא על מלאות. גם הריקנות היא סוג של מלאות....

"אמנם תמיד ידעתי שאני לא מיוחדת אבל היתה לי גם חשיבה גרנדיוזית. וגם מחשבה/חשש אולי כן, אולי חושבים שאני מיוחדת (כאילו חושבים עלי...) אבל לא. אנשים מדברים כמוני, חושבים כמוני, מתמודדים כמוני, יצאו לאור כמוני, עברו דרך כמוני. אין בי משהו יותר...."

מיכה הנהן קלות, מקשיב בחצי אוזן לדבריו של עמיתו, שכן רעש מכונת האספרסו מנע ממנו להתרכז באופן מלא.