מחבר: א' פרי

כמה טוב להעיף את המסך הזה מהבית, ובכך לסתום את הגולל סופית על מחרחר הריב מספר אחת בביתם. רבקה נכנסה למשרד של יונית, מחפשת אותה בעיניה. הכיסא של יונית ריק.

"הכל בסדר, רגב, מה הסיכוי שדווקא אלי יגיע פסל הדרקון המכושף?" "גם אם זה לא סמל הדרקון המכושף, כל סמל בעולם שמכיל בתוכו דמות דרקונית מכיל כח מכושף. אתה בצרות, מייקל".

היא חיפשה בעיניה את מוטי, אך הוא לא נראה בשום מקום, ובלי להבין איך ולמה, תחושת רווחה עלתה בליבה. היא התפלאה על עצמה: שהיא תחוש שמחה שמוטי לא בסביבה? אולי באמת המסך הזה, כשמו כן הוא, פורש מסך בינה לבין מוטי?

"מתוך הבנה שהעשיה עצמה מחוללת פלאות בעולם גם אם לא רואים דבר, כל עשיה מקדמת את העולם, וככל שהיא יותר לשם שמים ובלי פרסום, הכרה או כסף, כך היא פועלת יותר ויותר!..."

"האם יתכן שמוטי סיפר להדסה, למשל, או לשיפי, ועוף השמים הוליך את הקול לחמותה? כשמוטי שב מהעבודה הוא מכחיש כל קשר למידע שהגיע לאמו..."

הוא סיים לאכול, שטף את כלי הארוחה והניחם על השיש, אחר כך נכנס לחדרו וניגש לחלון, משקיף החוצה, נהנה לראות את השמים מתחילים לקבל צבע עמוק יותר, לקראת הערב.

"משהו לא נשמע לי טוב", אמר מיכה, סגן ראש השב"כ, כשההקלטה הסתיימה. "מה לא נשמע לך?" שאל אבנר חסון, סוקר את פרצופו של מיכה כרוצה להבין מה עובר במוחו של האדם הגאון שמולו. "לא נשמע לי אמיתי", כחכח מיכה בגרונו, "אני חושב שזה מזויף".

קולו של חמיו היה שקט ואיטי מאוד, "אני מאמין שאתה לא דרקונילאני. מאמין בכך בכל ליבי, אבל לך תשכנע את מאמיני הוגו כריס פוטוס שאתה נאמן אחרי ההוכחה המטופשת הזו... למה לא זרקת את הדרקון לפח?"

"אני לא שופטת אנשים, מתוך הבנה שכולנו לא תמיד בסדר כי בלתי אפשרי להיות בסדר בכל תחום תמיד, אלא שופטת התנהלויות לא נכונות או חשיבה לא נכונה - כי הבעיה אינה אצל בני אדם שהם אנושיים ולפעמים מבולבלים, אלא הבעיה היא בהתנהלויות לא נכונות!..."

"דינה נאור לא מעניינת אותי ולא יותר חשובה ממני", אמר, "הלימודים שלך אמורים להישאר מחוץ לכתלי הבית. גם ככה אין לנו בית", הוסיף משפט מריר. רבקה הגיבה גם כן מיד, "ולפני זה כן היה לנו בית בכלל? למה רק לך מותר לצאת מתי שמתחשק לך, ללמוד, להתקדם, לעבוד?"