מחבר: אפרת ברזל

"במיוחד אחרי שנים שבעלי שאל אותי, 'תגידי, נשים באמת אוהבות פרחים? למה אתן צריכות את זה, זה קמל, ואחר כך גם עושה ריח, מי המציא את זה שאתן אוהבות פרחים?' אלה הרגעים שאת מסתכלת עליו ואת לא באמת יודעת מאיפה להתחיל...."

"וכמובן שכמו בכל יום, הסכמנו, וכמובן שהתרגשנו, והוא ירד, והתרחק בשביל ואני נעמדתי בפינה הזאת ברחוב קדושת יום טוב בבני בברק, ליד העיכול שמאלה, שבה הורדנו במהלך השנים, כל פעם בתורם, ארבעה בנים מצויינים שלמדו בישיבה הנפלאה הזאת..."

אנחנו אוהבות להיות עם כולכם, אבל גם אוהבות להיות בשקט לבד. בעלים חכמים מפרגנים לנשים שלהם במובלעות החופש פינות זמן פנימיות קטנות המקופלות בתוך חופשות משפחתיות גדולות, "לכי, לכי", הם יגידו לנו, "תקני לעצמך ארטיק, איזה שאת בוחרת, ותאכלי אותו ברוגע לבד מול הנוף. אבל מתי את חוזרת?"

"רוב המריבות בין בני זוג יושבות על כאבים של פעם, הרבה לפני שבכלל התחתנו. תפקידנו ביחד הוא לקחת את חומרי הגלם הילדיים האלה, ויחד, להפסיק להיות בתודעת גולם שאינו מושלם...."

הנה כמה כלי עבודה שעוזרים לכל הורה דווקא כשיש שפת בריכה, גינה, אווירה של כלום וזמן פנוי, לשוחח אתכם. שיחה זה אומר לפעמים משפט, מבט, חיוך, קריצה, אפילו שישים שניות. אין לכם הרי כוח לחפירות ארוכות...

הימים חלפו, ונראה ששטיפת המוח הפאסיבית הטובה שלו הצליחה. בעלים רוצים לשמח את האישה שלהם. אם משהו יפה בעיניהם ועושה דמעות, הם רוצים להעניק אותו גם לך. 'אישה שמחה' שהיא שלהם, עושה בהם אושר גדול.  

דרייזי הגיעה חסרת בטחון, באין אונים, חבוטה ממערכת שבה נפגעה, צל אדם רגשי, עדנה גלבוע מסבירה מה קרה שם. ממה היא התחילה מה היו השלבים. הנפילות הגדילות. ללא כפפות.

"שקט השתרר בכיתה. זאת היתה כיתה שבה היה באופנה להציק ולשנוא, להשפיל ולרמוס את היהודי של אותו דור. אחרי השתיקה הזאת, התרוממה אט אט עוד ילדה בכיתה ואמרה חרישית..." | לפעמים, הרגשות החלשים והבודדים שאנחנו הכי מחביאים, הם אותם הרגשות הכי עמוקים והכי חזקים שיש בתוך הבתים, בתים יהודיים הכי טובים.

התמודדות עם יציאה מאיזון בבית, בעבודה או מול הילדים - מה קורה לנו שאנחנו 'מאבדות את זה' | המטפלת הילה טאובר - בעלת תואר שני בטיפול באמצעות אומנויות, מטפלת זוגית משפחתית עם הכלים להחזיר אותנו בחדרה

בשתיים בלילה חלה תפנית בעלילה. התחלתי, ככה בעדינות, לא להרגיש טוב. ועוד יותר לא טוב. ועוד יותר לא טוב. אני לא אתאר כאן תיאורים פלסטיים, בכל זאת עיתון מכובד, אבל אחרי כחצי שעה מצאתי את עצמי באמבולנס עם בעלי בדרך לשערי צדק.