קטגוריה: הלב של אפרת ברזל

כמה אהבה הילדים שלנו רוצים? צריכים? כמה אהבה ילדים משאירים להורים שלהם לאחר לכתם, בתוך מכתבים? תוכנית מרגשת עד דמעות, על מילים אחרונות של ילדים, אימהות, אבות, סבים וסבתות

"מה זה, אני מכירה את הנכדות שלהם, אלה באמת הן? אחת עם שיער ארוך, פלפלית לא קטנה, ואחותה, כזו שמדברת כל הזמן ועושה תנועות מצחיקות עם הידיים...."

איך נוכל לחנך נכון את ילדינו לזכור ולא לשכוח את ההשפעה של המלחמות על הרגשות שלנו ועל מהות העם שלנו? | בואו נחשף לספרי הילדים החדשים שמספרים את השואה ממבט שמאפשר להעביר את המסר בין הדורות, גם לצעירים שבהם

"היה בבית שלכם ריח של אוכל, היה לי נעים, אני הצצתי בתוך הסירים שלך, היה שם משהו באוויר שאני כל החיים רציתי, הילדים הסתובבו סביב סקרנים, הייתם רגועים לגמרי, והריח הזה שאני לא מבינה גם עכשיו מה קורה לי כשאני מדברת עליו..."

היא חשבה שמשהו אצלה לא בסדר וניסתה לרצות את המעסיקים, אבל ההערות לא הסתיימו והטונים עלו וההשפלות התגברו, עד שיום אחד היא הבינה, בעזרת אנשים אהובים, שהיא עוברת התעללות קשה - 'פתוח' בפרק על גזלייטינג במקום העבודה

"יום אחד בעלי חזק הביתה ואומר לי, 'הייתי מת מרעב בדרך מהעבודה ועצרתי בשווארמה לא כשרה מול גני התערוכה, את דתיה ואני לא, אני לוקחת את האוכל לאוטו, נעמדת בין הדלת של הרכב למכונית אישה ואומרת לי 'אני רוצה להגיד לך שלא כשר כאן' למה דווקא לי?' הוא סוגר את הרכב מסתכל ימינה ושמאלה - היא נעלמת והוא זורק את הפיתה..."

את מתפללת המון והולכת לכל המומחיות הגדולות, הסתיו עובר ואחריו גם החורף, וזה קורה. מה קורה? מה שרצית. מה שביקשת. שנים.

"אחת הסטודנטיות שואלת אם אני לא מתגעגעת לחיים שהיו לי לפני, ואני עונה לה שלפעמים, ודאי שכן. ועכשיו היא בוכה. מהכנות והיופי של האמת..."

כשההתרגשות לקראת תינוק חדש הופכת למלאת חששות ולא, לא בגלל אבחון בלתי הולם לתינוק, אלא הימצאותה של מחלת מעיים שמקשה ומטלטלת את כל התהליך, הכל נראה אחרת, מרגיש אחרת ומוביל את כל המשפחה לאתגר חדש בפני עצמו >>>

אפרת ברזל בראיון מרתק עם שירלי אבנון קרייזר "הבית האופטימי" מרפאה בעיסוק ומסדרת בתים מהנפש על התהליכים שאנחנו עוברים בסידור הבית: כמה אושר יכולים להעניק לנו חפצים קטנים, וכמה מקום הם יכולים לקחת בלב ואיך נסדר את הבית באופטימיות שתשפיע על הנפש שלנו