קטגוריה: כור הברזל

"ועכשיו כשכל הכנרת פתוחה לי מול העיניים וכמה עריקים יושבים מאושרים כאן לידי, יש לי שקט של טיול להסביר את עוצמת הסגור. הוא דומה למסלול. הוא דומה ל'בואו אחרי', ל'אני יודע', 'זו הדרך', 'מכאן', מאז ולעולם..."

"סיכוי טוב שהשערות של הכלב שלו ידבקו לריפוד, סיכוי טוב שהוא יסחוב אחריו מתקן אופניים, ותהיה לו על השמשה הקדמית מדבקה של החברה להגנת הטבע ורשות הגנים הלאומיים..."

"וברור לי שהכל תמיד יקפוץ לי אל בית הילדות שלי שנחרב, או איך מיכל כהן-חי חברתי הצחיקה אותי לפני כמה שנים כשהזכירה לי שבילדות שלנו היו קוראים לבית שבו ההורים התגרשו, 'בית הרוס', היו אומרים, 'היא באה מבית הרוס'. איזו פרימיטיביות, ואיזה מושג של פעם, קצת כמו ההתנשאות של המדינה לקרוא לילדים מסויימים 'טעוני טיפוח'...."

"התבוננתי, מה ביקשתי שם לאורך השנים, מה דמעתי, איך הנחתי לפני בורא עולם את המילים, מה הייתי צריכה כל תקופה, מה עבר בי רגע קודם, כשתכננתי מה להגיד לו, כשעברתי אצל המגנומטר של השומר שבדק את שקיפות התיק שלי עם המים והסידור שהנחתי על המסוע בכניסה...."

"החולה נמצא בעמדה חלשה, הוא בדרך כלל עם פיג'מה, הוא לפעמים בצום, הוא במצב רגשי של דאגה וחוסר בהירות, של פחד על העתיד ומה הולך להיות איתו, וכשמגיע מולו רופא/ה שבאים מהבית, אחרי קפה אספרסו טוב כזה, לבושים מתחת לחלוק הלבן במיטב איכות הביגוד, מריחים מאפטר שייב איכותי, כמה כוח וכמה משמעות יש לכל מילה שהם יגידו, כמה כל חיוך ואנושיות שתצא מהם ישפיעו על מהלך הרגשות בנפש החולה ובעקבות כך על תגובת הגוף..."

"כשנולדת הסבתא שאת, יש לך תמיד תחרות והשוואה כמו במשפט שבעלי הגה. את לא לבד במערכה. לא רק מול הזוג ושאלת ה- כמה את מתערבת, אלא שיש לך גם עוד נקודת התייחסות שנקראת , 'הסבתא האחרת'..."

"אנחנו תמיד צוחקים על 'עומק' שמו של אחי, אורן. בדרך לברית שהיתה באולם העגול של אוניברסיטת בר-אילן, אבא ואימא שלי, שניה לפני שיצאו לאירוע, לקחו את ספר השמות, והתחילו לדפדף באותו אלף..."

"אביה המשיכה לצחוק לקחה מהארונית שליד המיטה שלי את כל הבובות שהיו מונחות שם אל כפות ידיה שלה, ושאלה, האמת די בהיגיון, 'אז של מי הבובות האלה?' אלה לא היו בדיוק בובות. זאת היתה בובה אחת, ושלושה דובונים. צריך לדייק כאן.  מזל שאת הדובי שסבתא שלי סרגה לי, זה שיישן כבר שנים למעלה בארון, היא לא ראתה..."

"הלו" "כן שלום" "מדברים מההפקה של החתונה של קורל ורז". "כן". "גב ברזל?" "כן." "לא ראית מה ששלחנו לך?"

"מה קרה בבוקר השבת הזו כשאימא קמה וראתה שאף אחד לא סידר כלום מהסעודה הראשונה אתמול, מה היא הרגישה כשהיא קלטה שהיא גם צריכה לסדר אחרי כולם, גם לשמור על ארבעה גמדים שהאבות שלהם הלכו לתפילה ואימא שלהם עוד ישנה..."