קטגוריה: דסי זייבלד בגובה העיניים

"כדי להקל על כולנו, אספתי לכם מגוון ומקבץ סיבות ל'למה זה קרה אצלכם בבית'. הכל מטוב לבי, ורק מתוך רצון לשפר ולעזור לכם ו'לחזק לכם את הנשומל'ה', כמו שאומרת ברכי, הבת שלי, שהיום קוראים לה בר והיא מחזקת לי את הנשומלה..."

"גדלתי על שואה שהיה בה סיפור של 'פאשלה' של הגרמנים המדוייקים האלה, כי בדיוק כשהכניסו את ה'משלוח' של באבי שלי לתאי הגזים- נגמר הגז, ובאבי שלי ניצלה..."

"אני ילדת פוסט שואה: שכשרבנו, אנחנו, הילדים, על המנה האחרונה, לא, לא כי היינו רעבים, סתם כי התחשק, אז המשפט ששמענו היה: 'פה זה לא אושוויץ, ולא רבים על אוכל' רק כשגדלתי התוודעתי גם לסיפורי הגבורה באוכל שהיו שם העיקר שפה לא היה אושוויץ ...."

"אם הבית שלך מבולגן עדיין, זה ממש בסדר. ככה גם הבית של נעמי ויעל ורבקי ורחל. הן סיפרו לי בסוד. ותפסיקי כבר להשוות מי הספיקה מה. את טובה בדיוק כפי שהספקת..."

אבל אתה אמרת "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך" ואני רואה את הצער של גינענדא שלי, ואת הקושי של יוסל, ואני מבקש ממך, ריבונו של עולם, אני מנסה, מאד מנסה לשמח את שלך. תשמח לי את שלי....."

"מרור? כן כן. אני יודעת. גם לי יש ממנו בכל הטעמים. אבל הייי, מברכים עליו! בימים רגילים עושים ממנו סלטים יוקרתיים עם רוטב ותוספות שוות, חמוציות ונשנושים. היום הוא מרור, מחר הוא סטייל. היום הוא האתגר, מחר הוא מי שאנחנו בגלל העבודה הקשה שעבדנו. היום הוא הגלות- מחר הוא הגאולה..."

"במהלך השיבוץ את תשימי לב לבד, למה דחוף לך ואת לא לא לא וותרת עליו, ומה סתם מוסיף לחץ כרגע ולא בטוח שמאד מאד נחוץ ותדעי ללמוד לוותר או לנטרל את מה שיגרום לך ללכת אחורה במקום להתקדם..."

"עִם הֲדַיְיסוֹן מֵחֹרִים הִיא שׁוֹאֶבֶת הַשְּׁחֹרִים . מְעַרְבֶּבֶת רָם וְסוֹדָה מַסֵּכוֹת כְּמוֹ שֶׁל הַדּוֹדָה, מַבְרִיקָה וּמְצַחְצַחַת הַפָּנִים זְוָעָה שֶׁל נַחַת..."

"וסירים? לא היו אז לכל משפחה את כל התצוגת סירים שיש לנו היום: אחד לדגים, אחד לדגים שנעלבו, אחד לחריפים ואחד סוטאז', אחד עמוק למרק, שטוח וגמיש לעוף, ועוד אחד עם מכסה זכוכית לאוכל שרוצה להרגיש שחרור. היה סיר אחד..."

"זה נכון. כשילד מחליף לבוש הוא באמת עשה צעד אחד קדימה או אחורה. אבל יש עוד משהו שאנחנו נוטים לפספס אותו ובעיניי זה פספוס ענק..."