קטגוריה: סיפורת ושירה

"האם יתכן שמוטי סיפר להדסה, למשל, או לשיפי, ועוף השמים הוליך את הקול לחמותה? כשמוטי שב מהעבודה הוא מכחיש כל קשר למידע שהגיע לאמו..."

הוא סיים לאכול, שטף את כלי הארוחה והניחם על השיש, אחר כך נכנס לחדרו וניגש לחלון, משקיף החוצה, נהנה לראות את השמים מתחילים לקבל צבע עמוק יותר, לקראת הערב.

בחנוכה כולנו מתפללים על ניסים ומלאים בתקווה ובציפיה לישועת השם | השיר הזה מוקדש באהבה לכל הממתינות.... כי בסוף כולנו ממתינות....כל אחת וההמתנה שלה!

"מישהו עושה תיקון חצות בחודש חשוון?" היא מנסה שוב "אולי צדיקים נסתרים" הוא עונה ומתיישב על השיש, בקפיצה, ומחכה. "משהו מוזר אצל השכנים שלנו" היא מבשרת לו ביגון. "אולי כדאי שנעבור דירה" "אני מתחיל לארוז" הוא אומר ומפהק בקול. "בעצם עוד לא גמרנו לפרק, זה חסכוני".

"משהו לא נשמע לי טוב", אמר מיכה, סגן ראש השב"כ, כשההקלטה הסתיימה. "מה לא נשמע לך?" שאל אבנר חסון, סוקר את פרצופו של מיכה כרוצה להבין מה עובר במוחו של האדם הגאון שמולו. "לא נשמע לי אמיתי", כחכח מיכה בגרונו, "אני חושב שזה מזויף".

"אני מסתובבת סביבו ומחפשת דלת. אין דלת, אבל חלק מקיר הזכוכית מחליק הצידה לפתע ואני נרתעת לאחור. הדופק שלי, שנרגע בהשפעת העצים והרוח מזנק בחזרה. אני נכנסת פנימה ונעצרת שוב...."

"לפעמים אני חושבת לי איפה הפך הזה? במרתפי הוותיקן? עמוק עמוק מתחת לאל אקצע, או שכותבים עקצא? מה שבטוח, למרות עקיצות הגויים עוד יחזור אלינו הממון, ויפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם ועד אז, עד אז נכתוב וניצור ונתפלל ת'געגוע הבלתי נשלט..."

קולו של חמיו היה שקט ואיטי מאוד, "אני מאמין שאתה לא דרקונילאני. מאמין בכך בכל ליבי, אבל לך תשכנע את מאמיני הוגו כריס פוטוס שאתה נאמן אחרי ההוכחה המטופשת הזו... למה לא זרקת את הדרקון לפח?"

"דינה נאור לא מעניינת אותי ולא יותר חשובה ממני", אמר, "הלימודים שלך אמורים להישאר מחוץ לכתלי הבית. גם ככה אין לנו בית", הוסיף משפט מריר. רבקה הגיבה גם כן מיד, "ולפני זה כן היה לנו בית בכלל? למה רק לך מותר לצאת מתי שמתחשק לך, ללמוד, להתקדם, לעבוד?"

"נתנאל הלל לא ענה מיד, מנסה להבין אם מילאן רומז לו דבר מה, מילאן המשיך, ובתוך שטף הדיבור קולו נעשה רציני יותר, 'אני רוצה שתעקוב אחרי הדלת, גרץ, עוד מספר רגעים תקבל חבילה, כדאי שתשמור את תוכנה בחשאיות מוחלטת, בבקשה. אני סומך עליך'..."