קטגוריה: סיפורת ושירה

קולו של חמיו היה שקט ואיטי מאוד, "אני מאמין שאתה לא דרקונילאני. מאמין בכך בכל ליבי, אבל לך תשכנע את מאמיני הוגו כריס פוטוס שאתה נאמן אחרי ההוכחה המטופשת הזו... למה לא זרקת את הדרקון לפח?"

"דינה נאור לא מעניינת אותי ולא יותר חשובה ממני", אמר, "הלימודים שלך אמורים להישאר מחוץ לכתלי הבית. גם ככה אין לנו בית", הוסיף משפט מריר. רבקה הגיבה גם כן מיד, "ולפני זה כן היה לנו בית בכלל? למה רק לך מותר לצאת מתי שמתחשק לך, ללמוד, להתקדם, לעבוד?"

"נתנאל הלל לא ענה מיד, מנסה להבין אם מילאן רומז לו דבר מה, מילאן המשיך, ובתוך שטף הדיבור קולו נעשה רציני יותר, 'אני רוצה שתעקוב אחרי הדלת, גרץ, עוד מספר רגעים תקבל חבילה, כדאי שתשמור את תוכנה בחשאיות מוחלטת, בבקשה. אני סומך עליך'..."

"זה תיק שקשור ללימודים, המרצה נתנה לי משימה". "מה יש בתוך התיק?" קולו של מוטי היה טעון. היא מבינה שיש כאן דבר מה מתחת לפני השטח, איזה בעבוע קטן של לבה, כמו בהר געש, שרק ממתין לתנאים מסוימים כדי לפרוץ החוצה.

"סליחה, תוכלי לעדכן שמרוב הבהלה הגעתי בלי בקבוק לילדה וטיטולים. אם יוכלו לארגן לי את זה.." העובדת הנהנה, ועד מהרה הביאו לה בקבוק חדש עם כמות של מים חמימים ומטרנה חלבית, גם טיטולים היו שם.

האם הוא, כאיש ביטחון ישראלי, אמור להתעניין עד כדי כך במעשיו שלסופר קנדי? התשובה, שהוא ענה לה בינו לבין עצמו, הייתה: ”כן“. סמית הוא אדם עם השפעה בינלאומית לא מבוטלת — כך שיש עניין לחקור קצת יותר את הסיפור. הוא התקשר לסגן ראש השב“כ.

את שומעת ורואה טיפות על החלון. ומודה, את גם קצת מתלהבת, כי הנה סוף סוף הגיעה תקופת הניקיון, תקופה בה הטיפות מנקות את החלון והאדמה מבלי שאת תעבדי קשה ותוציאי את הנשמה.

את איתה ביחסי אהבה שנאה. תלוי בתקופה, ביום ובשעה, פעם את אוהבת אותה נורא, ופעם את אפילו לא יכולה להסתכל עליה בתמונה, אבל היא תמיד בסוף מופיעה. מפציעה.

"אני רוצה ללכת לירושלים", קולה של אגנס היה מתחנן, "אתה יודע מה זה בשבילי לבקר שם? ניסע ביחד עם אימי". הילו לא השיב לה. אגנס הבחינה עד כמה הוא מוטרד אך זה לא הפריע לה. לאחרונה הילו משדר דאגה מיותרת והיא מתקשה להבין את הלך רוחו.

"'תשמעי שירוש, הלכתי הביתה, אני לשה עכשיו בצק, ודיברתי עם אחותך עוד חצי שעה אנחנו יוצאות אלייך! אנחנו נפריש חלה על הראש של מיכלי ונחכה לניסים. די, הקטנה שלך מספיק סבלה..' אמרה רחל בלהיטות השמורה רק לה...."