ויום אחד אני עומדת באמצע הבית ומרגישה כאילו מישהו פינה לי את כל הרהיטים מהסלון. לא באמת כמובן, אבל מהיום כן. פתאום אין שום דבר שמכריח אותי להתחיל. אין פגישה שמחכה לי, אין שעה שחייבים לצאת בה, אין מסגרת שמחזיקה את היום מבחוץ. הכול פתוח, רחב, אפשרי, ואני עומדת שם ולא ממש יודעת מאיפה להתחיל.
