אני אוהבת יומיים של ראש חודש. זה נותן הרגשה של הזדמנות שניה. ככה שגם אם לא הצלחת כל כך לכוון ב"יעלה ויבוא" הראשון, לא נורא. פרגנו לך עוד שלושה…
נכנסנו אל חודש חשוון. ביקשנו שפע, ברכה. המחשבה שכבר עבר חודש מאז תפילת השמונה עשרה ההיא בראש השנה פשוט מפחידה. איך הזמן חולף, מחליק ככה בין האצבעות, כמו לתפוס מים. לא ניצלת – זהו נגמר.
כשהייתי בגן חובה הייתה לנו מסיבת סיום, ועד היום אני זוכרת את אחד השירים:
"כל יום שעובר,
לעולם אינו חוזר,
תיקי תיקי תיק –
לעולם אינו חוזר!"
נכון. תיקי, תיקי, תיק, והוא נעלם – אז כדאי שנמהר. לא? כי באמת, לפני רגע היה יום שני והייתי בסמינר (במסגרת שנה שלישית, כן?), והנה עוד רגע יום שני שוב. (לאן נעלם השבוע?) יום הופך ללילה בהינד עפעף, ואנחנו – רצות, ורצות, ורצות…
לאן?
שגרה היא דבר מבורך בעיני, באמת. אני יודעת להעריך אותה, ואני מאוד מזדהה על הביטוי "שגרה מבורכת". אבל כשאנחנו לבד, במיוחד אז, כשאנחנו מנסות לבנות לעצמנו את השגרה, לקבל אותה לאהוב אותה – אנחנו עלולות לטבוע לתוכה, מבלי ששמנו לב בכלל.
והנה, כבר אומרים "משבי הרוח ומוריד הגשם," וריח של סתיו, ובאותה מהירות שהוא הגיע הוא גם ילך… ואנחנו – רצות ורצות ורצות…
אני אוהבת לרוץ. באמת שאני אוהבת (יחי הצניעות!), אבל אני אוהבת לרוץ ליעד.
אסור לי לשכוח, יש לי מפה. יש מטרה, ולשם אני צריכה לרוץ. פרוזדור – טרקלין. כן, גם בתוך השגרה זה עדיין נכון, גם אחרי החגים. לא לשכוח את עצמי, לא לטבוע בתוך המסגרת של השגרה. לא לבזבז את הזמן שלי בעולם בלבנות קריירה, לצאת עם חברות, להתלבש יפה ולהצליח. כן, גם כל הדברים החשובים האלו יכולים להיות פשוט בזבוז זמן.
השגרה, כמה שהיא מבורכת, היא שוחקת. ולפעמים אנחנו עלולות לאבד את תחושת הזמן שלנו בתוכה, מה יש לנו את כל הזמן שבעולם, לא? ופתאום – חנוכה, פורים, פסח, חופש גדול, יומולדת, ו…
"איך הזמן עבר כל כך מהר?!"
והרוחניות, איפה? והפנימיות? והאיזון הפנימי? והיושר? והשלווה?
כשהזמן רץ, גם הדברים האלו רצים, ויום יבוא ונגיע לגיל שכבר לא נוכל לטפל בהם… אז כן, לפני שהזמן מתחיל לרוץ, ננצל אותו לטובתנו. כן, גם אנחנו, אלו שנכון לעכשיו – יצאנו מהבועה, צריכות למצוא את הזמן הזה, להרוות את הצמא. לנצל, לגדול ולהתחמם, גם מהשמש הנעימה ותחת כיפת השמיים הפתוחה.
אנחנו צריכות את השגרה, היא תגיע ממילא, (בינינו, לאף אחת לא טוב להיות משועממת, נכון?) אז אם כבר שגרה – לפחות נדאג שתהיה מבורכת.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
