שבוע שעבר מילאתי לוטו, בסכום של 11 ש"ח. הפעם האחרונה בה מילאתי לוטו היתה בערך לפני עשרים שנה.
הפרס עומד על 80 מיליון והתחלתי לחשב מה אעשה בכסף שיתקבל, במידה ואזכה..
מיד חשבתי על הסביבה שלי, אולי אעביר לכל אחד מקרובי משפחתי (אלו שזקוקים לכסף) מיליון ש"ח? סך הכל יישאר לי די והותר…
אבל אז התחלתי לדאוג. כי אם אעביר כסף לאנשים לא מתאימים אולי הם יפסיקו לרצות להתקדם ולהתפתח בחיים?
אולי במקום להשקיע בלימודים ובקידום אישי, שמתפתח בדרך כלל לקידום העולם, הם יסתנוורו מהכסף, ישקיעו בקניות ובמיתוג חיצוני (מיתוג חיצוני זה חשוב, אבל צריך לטפח במקביל אישיות יציבה שבאה רק על ידי עבודה עצמית), ולא ישקיעו בדברים החשובים באמת?
אולי הם יטפחו חיים קלים שמאמינים שהכל בא בקלות ולא צריך לעבוד קשה?
אולי הם חלילה יאבדו בהמשך את ערכם של הדברים הקטנים?
כל כך הרבה ערך יש במחסור, בדאגה שמובילה לתקווה ולתפילה.
כל כך הרבה ערך יש בחיסכון של פרוטה לפרוטה, בעבודה קשה שנותנת ערך לכל שקל, בנתינת צדקה דווקא מתוך חסר, בעין טובה כלפי כל בריה, שמתפתחת כשמבינים וחיים בתוך העוני.
כל כך הרבה טוב יש בהתלהבות הזו מה'יש', ואותה התלהבות מגיעה רק מתוך תחושה ה'אין'.
עד שהייתי בטוחה שאני אמנם מאוד צריכה את שמונים המיליון הללו…
אבל הבנתי גם אם ההשגחה העליונה תחליט שלא אקבל אותם, כי יש הרבה מה לעשות דווקא במרחב של החסר..
אז כן,
אשמח אם חשבון הבנק שלי יזוכה בשמונים מליון.
או במיליון אחד.
או אפילו בחמישים אלף ש"ח.
גם זכיה של מאה ש"ח תשמח אותי מאוד!!
ואולי הסיבה שכל סכום של זכיה ישמח אותי, נובעת מכך השמחה נמצאת דווקא בחסר שמתפתחת לכיוון ה'יש'?
– בבחינת מוסיף והולך…
ואולי בגאולה נדליק נרות חנוכה כמו בית שמאי פוחת והולך בגלל שכבר נהיה במצב בו גם החיסרון וגם היתרון יהיו באותה רמה בעינינו, ונהיה מסוגלים לשמוח במצב של פוחת והולך כמו לשמוח במצב של מוסיף והולך?
הכוונה נראה את התועלת בחסרון ונשמח בו כמו שאנו שמחים בזכיה?
מה דעתכם?
*בסוף הרווחתי 10 ₪, לפחות זה כמעט כיסה לי את עלות הכרטיס.
א. פרי, סופרת, ניתן להתרשם מספריה באתר "פרי הוצאה לאור".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
