ימים ושעות של מתח בלתי אפשרי. ג'ולי ואני היינו בסיור בבני ברק עם השתלמות של חברותא-איילת השחר. במספרה של דבורי גנץ. אנחנו יושבות במעגל. ג'ולי ערה על הפלאפון. אני בקשר עין איתה. פתאום היא קמה ויוצאת בהתרגשות גדולה, אני עוזבת את המעגל ורצה אחריה: "זהו! יש עסקה!!!" היא מחויכת מקצה לקצה עם דמעות בעיניים.
אני מנסה להבין מה אני רואה. אישה מאושרת מאושרת מאושרת רק מהמחשבה שתכף הם מתחילים לחזור.
בר שלה לא ברשימה.
היא מאושרת. בלי אבל.
"את יודעת מה זה שהבנות יחזרו?? שסשה יחזור? ועומר? ועומר? ואליה? ועוד??"
אני מנסה להבין מה אני מרגישה.
"גם בר יחזור, היא מרגיעה אותי, אל תדאגי".
הקב"ה, רק תראה את הילדים היפים שלך. תראה אמא שמשתוקקת בכל ליבה לראות את הבן שלה. וביחד עם זה שמחה באמת בשמחה של האימהות האחרות.
רבונו של עולם, הבטחת לאמא רחל שתושיע את בניך כשהכניסה את צרתה.
רבונו של עולם, תושיע את בניך בזכות אמא ג'ולי שהכניסה את שמחתה בשמחת אחרים גם כשהיא בעצמה זקוקה בדיוק לאותה ישועה.
רבונו של עולם, בבקשה!!!!