וכשאין מילים, מקווים, הלוואי!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

הלוואי והכאב הזה ילך.

ממני וממך

 ויישאר לו רק הלב הזה שמתרגש ומתרכך…

ויישארו בשק הדמעות החמות שיורדות ומלטפות.  

שיהיו כאן תמיד, כשצריך.

שהלב הזה יצליח לראות ולחוש  את מה שהאחר מרגיש, ולא יחריש…

הלוואי, שבלי כאב חזק נרגיש כאב חלש, כזה ש'רק' מורגש לרגע, ונראה כי האחר 'רק' נפגע קצת 'שטויות ולא נורא'… 

הלוואי, ולמשפחות השכולות תהיה נחמה, הלוואי שיפגשו בקרוב את יקיריהם בביאת הגאולה השלמה. 

 

ואנחנו הסובבים נדאג שהחלל העמוק הנותר בעם ישראל יתמלא בחום ואהבה, כזה שיחמם כל מי שיחפש נחמה.

שתמיד נראה את העומק הרוך והטוב, שאתם מלאכים בדמות בני אדם טובים ופשוטים מסתירים באצילות

 

שנעריך את הפשטות ונכיר בעדינות. כל הזמן בכל מקום. 

 

הפשטות הענווה, הצניעות והאמונה התמימה, זה מה שנלקח מאיתנו כעם ישראל. אבל אם זה כואב לנו כל כך כנראה שזה גם חלק ממנו. אם הדמעות לא עוזבות אותך והלב כואב, כנראה שגם את כלי קיבול למידות הטובות.

 רק שנהיה שם לקבל אותם. את המידות והתורה. שנזכה.

רחמנא ליבא בעי – ה' רוצה את הלב,  לא משנה איפה לומדים, ולאיזה חוג משתייכים, לא משנה איפה מתגוררים ומה בבחירות מצביעים. 

כי הרוח חזקה מהגוף – ואותה אבא מבקש. 

את הפנימיות והאמת הצרופה.

לא באמת משנה מה גוון החולצה או הכיפה. 

תהיו שלי.

הוא אומר לנו.

ברוח.

בכוונה.

והכל מתוך אהבת אב, לבניו רחומיו. 

זה מה שהוא מבקש.

הוא מראה לנו בבירור: 

בקרובי אקדש, תראו מי הקרובים אלי…

הלוואי שנדמה לאנשי האמת הללו.

ת.נ.צ.ב.ה 

תנחומינו למשפחות השכולות, ובתפילה לרפואתם השלימה של הפצועים בתוך שאר חולי ישראל

ושנזכה לקבל פני משיח צדקינו ולראות בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן! 

להשתתפות בקבלה טובה לזכר הנפטרים והבדיל לרפואת הפצועים לחצי כאן

ברכי, מנהלת אתר 'קול כבודה' ועורכת מגזין סחלב במייל

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

3 תגובות

  1. מדהים כל מילה
    "שתמיד נראה את העומק הרוך והטוב, שאתם מלאכים בדמות בני אדם טובים ופשוטים מסתירים באצילות" – בול

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.