שיתוף קורע לב: בלי שום התראה, החתן שלי ברח וניתק קשר בלילה אחד | חני כהן (שם בדוי)

שלום לכולן,

יש לי זכות לשתף באתר "קול כבודה" סיפור אישי כואב ומרגש – אבל מלא באמונה.

אני בחורה בת 21

אני ב"ה בחורה נאה, מוצלחת, עובדת, מרוויחה,

באה מבית מוצלח מכל הבחינות.

ב"ה הקב"ה זיכה את ההורים שלי לעזור לנו לדירה ביד רחבה,

ולסייע בכל מה שצריך.

מכירים את השדכניות שמחייגות, ונותנות אינפורמציה על הבחורה  ואז תמיד מגיעה השאלה מהצד השני ,

נו……. בכמה הם עוזרים ????? אה באמת  ? זה הסכום ?!

 

אבא- בוגר מאחת הישיבות הירושלמיות הטובות והחשובות – הוא בעל הסמכה לרבנות ודיינות

אמא – בוגרת סמינר ב"ה עובדת במשרד החינוך.

אני סיימתי לימודי סמינר למדתי מסלול מאוד נחשב,

וב"ה והתחלתי עבודה.

וכמו כולן,

מסיימות לימודים אחרי שנתיים סמינר ומתחילות שידוכים.

במקסימום אם מצאת עבודה אז מצויין את מוסיפה עוד שורה ברזומה וככה הח'ברונר מסכים להיפגש איתך,

ואם לא  אז ההצעות שלך בהתאם.

מה אשמות חברותי שעדיין לא מצאו עבודה ? זה רצונו של ה'.

 

אחד הדברים החזקים שאבא משריש בבית אצלנו זה כוח התפילה והאמונה.

אני בחורה עם שילוב של סגנון פתוח ושמור.

יש לי את הקטע שאני אוהבת  לצאת, להינות, לטייל, להתלבש בסטייל, ואפילו מותגים

אבל אני גם רוחנית מאוד.

אני מאוד מחוברת לתנא הצדיק ר' שמעון בר יוחאי זיע"א – וזו הזכות שלי לפרסם את הנס שהיה.

כל פעם שאני נכנסת למירון אני מקבלת פיק ברכיים מחדש.

אני נוסעת לפחות פעם בחודש למירון,

יש לנו הסעה קבועה מידי יום חמישי הלוך וחזור מאיפה שאני גרה עם המתנה של שעה וחצי.

אצלנו יודעים בבית שכל השבוע אני עוזרת כדי שאוכל לנסוע ביום חמישי למירון.

בדר"כ בימי חמישי, זה יוצא ממש טוב,

זה לקראת סוף שבוע אחרי מרתון של עבודה במשרד, ועזרה בבית,

ואין כמו ללכת להתפלל במקום הקדוש הזה.

לא תמיד צריך ללכת להתפלל רק שיש משהו,

תמיד זה טוב להתפלל.

כמו שאמרתי אני נוסעת למירון לפחות פעם בחודש,

ואחד הפעמים שנסעתי זה היה ערב ראש חודש שבט תשפ"ד.

 

ניפגשתי עם מספר בחורים מאז שהתחלתי שידוכים.

זה היה שבוע שהיה כמה הצעות ואמרתי לעצמי היום יום חמישי הבית מוכן לשבת

סיימת עבודה,

אולי אני אסע למירון ?

אני בחורה מאוד חברותית, ותמיד יש איזה חברה שמצטרפת אלי,

ואז החלטתי שאני נוסעת בהסעה לבד.

התארגנתי ליציאה ואז ישבתי כמה דק' לכתוב פתק לר' שמעון זיע"א,

כמובן בין היתר מה שהיה כתוב במכתב זה על השידוכים.

כתבתי שהקב"ה יעזור בשידוכים ויכוון אותי לשידוך הנכון ביותר עבורי

ושאני אזכה עוד החודש להיות כלה.
ובאמת כך היה.

ערב ראש חודש שבט אני נוסעת להתפלל,

בתאריך יב' שבט הייתה לי פגישה ראשונה עם בחור,

ובסוף ראש חודש שבט סגרתי ווארט .

הפגישות היו מוצלחות ואחרי מס' פגישות סגרנו.

מכיוון שאני לא יכולה לספר את הנעשה במהלך השידוך,

אז ממש מלמעלה אכתוב.

הבחור היה בחור טוב, מישיבה טובה, בא יחסית מבית-

איך נגדיר את זה ??? בית סגנון כזה סגור …. "צול"

אבל זה ממש לא הפריע לי.

העיקר שהבחור מתאים לי ואנחנו על אותם השקפות, רצונות, שאיפות, יש זרימה, נשיאת חן

אז אפשר לומר מזל"ט.

אני ב"ה מסתדרת עם כולם,

ולא יוצא לי מצב כזה בגלל שהחברה הזאת לא בסגנון שלי אין לי דיבור איתה.

תמיד בתיכון שמעו אותי והכירו אותי מהבמה.

במהלך הפגישות הבנתי שמדובר במשפחה די סגורה,

ושאלתי את הבחור מה תעשה אם יגידו לך שאני / המשפחה מידי פתוחים בשבילכם ?

אז הוא אמר מז"א בחירה שלי וזה מה שמתאים לי,

ואף אחד לא יגיד מילה.

אמרתי לעצמי טוב,

מדובר בבחור חזק. (לא שאנחנו מודרנים , אבל בשבילהם אנחנו מודרנים…)

למה שלא אסתדר עם המשפחה שלו ?

אני לא מתחתנת עם המשפחה  ——————–   למפרעה זו טעות חמורה !!!

מי שאומר שלא מתחתנים עם המשפחה הוא לא צודק.

בקיצור היה ווארט היה אירוסין, ניפגשנו ודיברנו לפי הכלללים שהיו בישיבה (פעמים בשבוע)

הכל זרם ביננו, סגרנו אולם, תזמורת, צלם, מאפרת, והתחלנו להתארגן לחתונה.

התאריך של החתונה היה אמור להיות לפני כשבועיים בחודש סיוון תשפ"ד.

הבחור היה אצלנו שבת, ואני הייתי אצלם שבת,

דיברנו וצחקנו כמו כל זוג מאורס.

אני מקצרת בסיפור ….

הייתי אצלם שבת,

ובאותו שבוע שהייתי אצלם דיברנו בפלאפון כי לא יכלנו להיפגש מכיוון ששמרנו על הכללים.

השיחה הקבועה שלנו הייתה בימי שני וחמישי.

שבת הייתי אצלם ויום שני דיברנו כרגיל,

וביום רביעי דיברנו קצת למרות שלא היינו אמורים לדבר,

והוא ממש פירגן לי בשיחה,

ש-מה ככה מגיע לו שהוא זכה בי, ויש לו צרור של מילים לומר לי בחדר ייחוד… וכו'.

בסוף השיחה של יום רביעי הוא אמר לי בואי נשאיר משהו לדבר מחר. (יום חמישי השיחה הקבועה)

טוב,

יום חמישי  בערך בשעה 10 בבוקר אני נמצאת בעבודה יושבת מול המחשב מנסה להתרכז ופתאום אני מתחילה לבכות.

משהו בלב הרגיש לי לא טוב.

לא הבנתי מה קרה לי פתאום בבוקר.

בהתחלה נלחצתי, חייגתי לאחד הרבנים שלימדו אותנו בסמינר והוא בעצם בר סמכה רצינית בעניין השידוכים והוא היה מעביר לנו הרצאות בעניין השידוכים והבית היהודי.

סיפרתי לו שיש לי משהו בלב לא רגוע ואני לא יודעת מה.

בדר"כ שאדם הולך לרופא הוא אומר לרופא כואב לי הגב , הגרון, היד, הרגל.

הוא לא מגיע לרופא ואומר לו,

דוקטור כואב לי ,

מה כואב לך ??? איך הרופא  ידע לטפל בו ולתת לו את התרופה המתאימה ?

אני חייגתי לרב ואמרתי לרב יש משהו,  אבל- אני לא יודעת להצביע על הכאב.

יש כזה ביטוי "כואב לי הלב" אתן לא יודעות מזה באמת שכואב הלב.

הרגשתי ממש כאילו הלב שלי מתפוצץ והכי כואב שאני לא יודעת למה ?

הרב שמע אותי בוכה, הוא שאל אותי שאלות, דיברנו בערך שעה

והרב אמר שהכל בסדר, שאני ירגע ואין סיבה לחשוש.

החלטתי לא לחייג לאמא שלי ולצער אותה שכואב לי הלב.

אני נרגעתי, שתיתי כוס מים,  שמתי קצת מוזיקה

וב"ה נרגעתי והכל היה בסדר.

חזרתי הבייתה שמחה ומאושרת, כאילו לא היה כלום.

אבא שלי חזר מקניות לשבת , אמא שלי ואחותי יושבות על הספה,

ופתאום מתחיל חכירות שב"כ בבית.

כולם מוטרדים ומתחילים לשאול אותי שאלות .

תגידי איך היה אצלם בשבת? ואיך הבחור היה? היה משהו מוזר שם?

וזה הסגנון של השאלות שרצות באוויר.

אני עונה להם בשיא התמימות על השאלות, וכאילו השי"ת הוריד לי מסך מול העניים,

ולא חשדתי בשום דבר. כאילו לא קרה כלום.

אבא שלי יצא לכויילל,

אמא הולכת בבית הלוך חזור,

ואחותי הולכת חזור והלוך,

המבטים שרצים מאחד לשני זה היה משהו שלא הכרתי.

טוב,

אני לא מבינה מה קורה בבית,

הלכתי לסדר את החדר לכבוד שבת, שמתי שירים ברקע וכאילו היום חמישי הזה כמו כל יום חמישי.

ואז אני אומרת לאמא שלי אולי אני אסע היום למירון ? היא רק שמעה את זה,

קפצה על המציאה,

יופי מצויין, תצאי. (העיקר שלא תהי בבית….)

אני מתארגנת, כמו שאמרתי לפני שאני יוצאת לרשב"י אני כותבת פתק,

ואז יוצאת.

זה היה יום חמישי, ובאותו יום אנחנו אמורים לדבר בפלאפון.

אני יוצאת קצת יותר מוקדם מהבית ומחכה לפלאפון מהבחור.

אני מחכה לשיחה ואין שיחה.

אמא שלי פתאום באמצע הדרך מחייגת אלי ושואלת אותי,

תגידי לקחת מפתח לבית ? ותגידי הבחור חייג אליך ?

אמרתי לה שיש לי מפתח, אבל בטח הבחור יחייג יותר מאוחר.

לא הבנתי מה הקשר שפתאום היא שואלת אותי האם יש לי מפתח,

כי היא יודעת שלקחתי, אז מה העניין של השאלה ?

העניין,

לא השאלה על המפתח,

אלא על השאלה השנייה,

האם הבחור חייג.

השעון כבר מתחיל לרוץ, אני בדרך ועוד מעט אנחנו מגיעים למירון ועדיין אין שיחה.

ואז מתחילות לרוץ המחשבות.

אמרתי לעצמי עכשיו ערב שבת הגדול ערב פסח , אולי נגמרה לו הסוללה ?

אבל הוא יודע את המספר שלי בע"פ ! הוא יכול לחייג אלי מפלאפון אחר.

אולי הוא נירדם ? אולי הוא יחייג יותר מאוחר ?

טוב,

הגענו למירון, ובציון של הרשב"י אין קליטה.

השארתי בהסעה את הפלאפון, ואמרתי שבטח הבחור יחייג ואז אני יחזור אליו אחרי שאסיים להתפלל.

הציון כמעט היה ריק מכיוון שזה היה ערב חג לא היו הרבה מתפללים.

 

 

 

כמו שרואים בתמונה בצד ימין יש קופה, ולמעלה בצד יש מקום שהנשים דוחפות פתקים, {איפה שצבוע באדום}

ואני אחת מאלו שדוחפת מידי פעם פתק.

בצד ימין של הציון אני רגילה תמיד להתפלל, "זאת הפינה שלי" ובדיוק באותו זמן התפללה שם מישהי

והתלבטתי עם עצמי כמה שניות האם להתפלל ס"מ ליידה, או לחכות שהגברת תסיים להתפלל ואז  אני התפלל שם.

החלטתי שאני מחכה שהיא תסיים להתפלל.

היא סיימה תפילת ערבית, ואני נכנסת במקומה.

אני מתפללת תפילת ערבית,

והגעתי ל "שמע קולנו " אני תוך כדי הבקשות לפני ברכת מודים,

מתפללת, מבקשת

ואז קורה מה שקורה !!!

כל הסיפור אמת לאמיתו.

תראו את כוחו של רבי שמעון בר יוחאי זיע"א

אני מתפללת ומבקשת- כמובן על השידוך שיעלה יפה וכו'

ופתאום נופל פתק מלמעלה צד ימין  ללמטה -אל מול הרגלים שלי.

בשניה הראשונה נבהלתי, לא הבנתי מה זה הפתק הזה,

אני מסתכלת על הפתק הוא היה בגודל A4 מקופל על 4 וכתוב עליו – על גב הפתק לכבוד התנא רשב"י זיע"א

אני מסתכלת על הפתק ואמרתי לעצמי שאחרי שאני אסיים להתפלל אני אחזיר אותו למקומו.

לא הצלחתי כ"כ להתרכז, למזלי הייתי לקראת סיום התפילה,

אני מסתכלת על הפתק והכתב שלו מבחוץ נראה לי מוכר.

סיימתי להתפלל,

אני מרימה את הפתק ומסתכלת עליו וזה נראה לי הכתב שלי,

אני פותחת את הפתק ורואה שזה הפתק שלי – הכתב שלי.

כתוב בפתק ערב ראש חודש שבט

זה היה הפתק ששמתי לפני שניפגשתי עם הבחור.

תבינו,

הגעתי מערב ראש חודש שבט למירון לפחות 4-5 פעמים.

דווקא הפתק של ראש חודש שבט נפל ?

היו שם לפחות עשרות של פתקים שלי מאז שאני הגעתי להתפלל במקום הקדוש הזה,

אני לא ידעתי מזה אומר הסימן הזה,

אבל בשניה הראשונה שנפל הפתק היתה לי צמרמורת לא רגילה,

שהרשב"י יוריד פתק ???

בדר"כ שומעים על כאלו סיפורים שהיו לפני שנים, בתקופת הצדיקים, גדולי הדור.

סיימנו את התפילות במירון, אני עולה על ההסעה, פותחת את הפלאפון,

ורואה שאין שיחה מהבחור.

הייתי בשוק. לא האמנתי!

למה הבחור לא מחייג? אבל עם כל ההלם, דנתי אותו לכף זכות שאולי הוא נירדם, עכשיו זה ערב פסח,

ואולי הוא יחייג עוד מעט.

החלטתי שאני אחייג אליו,

אני מחייגת, ומחייגת והפלאפון שלו מ-נ-ו-ת-ק !

מכאן לא צריך להיות חכמים כדי להבין את ההמשך של הסיפור,

אני בנ"א שקולט ישר דברים,

וכאן לא קלטתי כלום!!!

 

אני מחייגת ומחייגת,

לבנתיים הגעתי הבייתה, אמא ישנה, אבא בסלון,

לקחתי את הפלאפון של אמא וחייגתי ממנה, חשבתי לי שאולי בטעות אח שלו שיחק לו בפלאפון וחסם שיחות נכנסות? כל מיני מחשבות פשוטות שכאלו עלו בי.

אמא קמה בבהלה ושואלת אותי למי את מחייגת עכשיו ב 1 בלילה ?

אמרתי לה לבחור, אבל משהו מוזר הפלאפון שלו מנותק.

אמא מסתכלת עלי ולא מוציאה מילה.

אני מסתכלת לה ביומן שיחות, וזה משהו שאף פעם לא עשיתי ולא מעניין אותי עם מי היא מדברת

ואז אני רואה שהיא דיברה עם אבא שלו בשעה 10:30 בבוקר ועם עוד משהי שאנחנו מכירות די טוב.

הטלפון עם האבא לא החשיד אותי, כי הוא היה צריך באותו שבוע להפקיד כסף,

אבל מה שהחשיד אותי זה שאמא דיברה עם אותה אחת.

זה היה השעה שבכיתי בעבודה.

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם"

אבא של הבחור חייג להורים שלי בבוקר של יום חמישי ואמר שהם עוצרים את השידוך,

וכך הסיפור נגמר.

הבחור לא חייג בכלל מאותו יום רביעי של כל הפרגונים שהוא פירגן לי בפלאפון עד היום !

אני אומרת לאמא,

אמא מה דיברת איתה (עם אותה אחת) ?

ואמא לא עונה.

אני שואלת אותה שוב, והיא לא עונה לי.

תוך כדי שאני שואלת אותה היא קמה מהמיטה והולכת לסלון ולא מדברת איתי מילה

ואז היא אומרת לאבא,

תקשיב היא שואלת שאלות מה עושים ?

 

מכיוון שאני לא רוצה לתת יותר מידי פרטים פה אני מקצרת וממשיכה לסוף הסיפור.

אבא ואמא יושבים בסלון וקוראים לי,

ואז אומרים לי שהשידוך ירד.

על מה ירד השידוך ? אין סיבה.

ביטול שידוך לצערינו זה לא משהו חדש,

אין אחת שלא מכירה משהי שביטלה או בוטל לה שידוך.

אבל בדר"כ שמבטלים שידוך יש סיבה.

אולי ח"ו גילו משהו רפואי, או רוחני על הצד השני ? אז מורידים.

לא מורידים סתם שידוך,

לאחר שירד השידוך הבנו שהשידוך ירד על שטויות.

אבל זה מלמעלה, כי זה לא השידוך שהכריזו 40 יום קודם יצירת הוולד.

הדבר הראשון שאמרתי באותו רגע ששמעתי שהשידוך בוטל –

זה לא הגיוני אתמול הוא הרעיף עלי שבחים ופירגונים, ועוד אמר לי שהוא מחכה לחדר ייחוד וכו'.

כ"כ הייתי בהלם מהבשורה ששמעתי אפילו לא הצלחתי לבכות ולא לומר מילה.

ואז כמובן שסיפרתי להם את הסיפור אצל ר' שמעון זיע"א עם הפתק שנפל,

ואז אבא קם ואמר זהו,

זה לא השידוך שלך !

אם ר' שמעון בעצמו בא ואמר לך,

בתי היקרה קחי סימן שזה לא השידוך,

אין יותר מזה.

אני נסעתי להתפלל בלי לדעת כלום, נסעתי בעיניים עצומות.

לא הרגשתי שיש משהו מוזר.

אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים שזה רצונו של השי"ת שזה תיקון וניסיון שהייתי צריכה לעבור,

אף אחד לא יכול להבין את הניסיון הזה עד שעובר אותו רח"ל.

אני ב"ה התחזקתי, לקחתי את הניסיון הזה למקום אחר.

הייתה לי אפשרות לבחור או ליפול או לצמוח מהסיפור !

בחרתי לצמוח,

זה לא קל בכלל.

זה מה יגידו השכנים, וכל הסביבה, ומה יהיה עם השידוכים?

היו שידוכים שירדו בגלל ששמעו שבוטל שידוך.

אבל יש משהו שמאפיין כל יהודי,

וזה כוח האמונה!

זה שהשידוך הזה ירד,

זה לא השידוך שלי.

וזה שהבחור הזה לא רוצה להיפגש כי בוטל השידוך

גם הוא לא השידוך שלי.

הרי אני לא צריכה כמה בחורים שירצו להיפגש איתי,

אני צריכה רק אחד ויחיד שירצה להיפגש איתי וזה יהיה בעלי בעז"ה.

אברהם אבינו עבר 10 ניסיונות, ואחד מהנסיונות הקשים שעבר

זה עקידת יצחק בנו יחידו.

הוא לא בא בטרוניה להשי"ת למה זה מגיע לי ?

הוא בא ואמר להשי"ת הנני!

מי אנחנו שלא נגיד הנני?

כל התורה כולה, כל הנסיונות בחיים, זה לבוא ולהכריז הנני !

 

כתוב ש "אין דבר רע שיורד מן השמיים" (פלא יועץ)

מאחלת לכל אחד ואחת שתזכה לזיווג האמיתי משורש הנשמה, מתוך שמחה ואמונה שלמה.

שבעז"ה יהיה שמחות בלי צרות ועוגמת נפש.

בשמחות בלב שמח לכולנו !

כל אחת שמתחזקת מהסיפור ויהיה לשכרי בעז"ה,

ולזיווג הגון משורש הנשמה בקלות, בקרוב, בלי צער ועוגמת נפש.

 

שמחות ובשורות טובות לנו ולכל עמ"י.