באזור השעה ארבע אחר הצהרים התרוקנו הסוללות האישיות שלי, בקולות פיהוקים רצופים והתחלתי לראות סביבי קצת מתוך אלכסון.
הילדים מסביב היו מוטענים לעוד מאתיים שעות רצופות.
ילדים חמודים, אמרתי בחולשה, חוששת להירדם על הכסא במטבח, אני אלך לישון ואתם תכינו לי הפתעה, כל אחד יכתוב לאמא מכתב על כל מה שהוא רוצה לומר לה תודה…
את סוף התוכנית כבר לא יכלתי לומר במילים של ממש וזחלתי למיטתי …
כעבור שעתיים תמימות קמתי ערנית ומאושרת עם בטריות שבורא עולם החליף בחדשות וילדים שהגישו לי מכתבים בעיניים בורקות.
הכל היה שם, מדבקות, ציורים ותודות- על התסרוקות, על העוגיות, על הגלידה של שבת ועל הבגדים החדשים, על זה שאני מנקה את הבית ומכינה להם סנדוויצ'ים, והולכת איתם לפעמים לפארק,
וכמובן על שאני האמא הכי טובה בעולם. נישקתי אותם בכל כוחותי הרעננים. אבל בתוך הלב זחלה לה תחושה של אמא טכנית מאוד שמבשלת וקונה בגדים ומכינה גלידות וסנדוויצ'ים..
והרי תפקידי האמיתי, מה גדול הוא, להדריך לכוון את נשמותיהם הרכות בדרך הנכונה. לחנך את ילדי לטוב ולטהור, להאהיב עליהם את התורה ומצוותיה, ולהפוך אותם ליראי שמים באמת.
כמה קל וברור לשטוף כלים ולערוך קניות, כמה פשוט למרוח סנדוויצ’ים, לקשט עוגות יומולדת ואפילו להישאר בבית עם ילדים שחולים בוירוסים מעצבנים.
אבל לחנך? כמה מסובך. אין סוף ספרים ומאמרים והרצאות ושיעורים ושום מתכון ברור של כמה בדיוק ואיך.
"כיצד יצליח אב בישראל בחינוך כזה? כיצד מכינים את הילד לחיים של עבודת ה' וכיצד אפשר לעורר אותו משחר ילדותו לתכלית זו?
התשובה לזה: בדיוק כמו שמלמדים אותו ללכת ברגליו, שהרי האב לא ידגים לפני בנו את פרטי ההליכה ולא ינאם בפניו על ערכה הרב של ההליכה ברגליים, אלא ילמד את ההליכה על ידי הליכה, באותה שיטה ילמד אותו האב גם את כל המידות הטובות ואת כל המצוות –על ידי עשייתן ורק על ידי עשייתן.
כשם שלא על ידי החגיגה של חנוכת בית הכנסת כי אם על ידי התפילה הראשונה בציבור אנו מקדשים את הבית והופכים אותו בית כנסת, כך תהיה גם "חנוכת" ילדינו לחיים קדושים וטהורים, רק פעולה מעשית, הרגל וניסיון, יחזקו אותם ויקבעו את המסילה אשר בה יהיו בעלי אופי טוב וחזק לכל ימי חייהם, כדבר הכתוב "גם כי יזקין לא יסור ממנה"( הרב הירש אבני חינוך)
חנוכה הוא חג החינוך .
חינוך הא מילה נשגבת כל כל עד שאנחנו מנסים לתפוס בקצה גלימתה. מהו חינוך בעצם?
לפעמים חושבים שחינוך היא כמעט מילה נרדפת לעונש, לגערה או לשיחת מוסר "היינו חייבים לחנך אותך" גם "הורים שיודעים לחנך" מתפרש לפעמים כ"הורים שיודעים לעמוד על שלהם" או "הורים עקביים שמציבים גבולות",
אבל על פי הרב הירש חינוך הוא בעיקר מה שעשיתי. מה שאמרתי ואיך שהגבתי. זה החינוך. זה תמצית החינוך.
אם התפילה שלי יוקדת וילדתי רואה את דמעותיי זולגות בתחינה מעיניי, אז חינכתי אותה לתפילה,
פשוט וברור.
אם הפסדתי הפסד גדול וצורב וילדיי ראו את שפתי קפוצות בכאב ובכל זאת אני אומרת בכנות פנימית שגם זו לטובה, אז ילדי מתחנכים לאמונה.
אם אינני מתפעלת בקולות גדולים מחפצי פאר והבלים ובוחרת את הפשוט והטוב, ולא כי "אין לנו כסף", אלא כי "כך אנחנו רוצים". אז חינכתי את ילדי להעריך את הפשטות ולשנוא את הרהבתנות. ולא, לא אמרתי להם את זה. בכלל לא.
כן, אין כמעט צורך לחנך ילדים, כי ילדים מתחנכים מעצמם.
הם תולים את עיניהם הקטנות במבוגרים הכל- יכולים שסביבם ובוחנים אותנו היטב בכל תנועה וכל מילה, הרצאות זה דבר יפה, והסברים או אזהרות גם הם נצרכים לפעמים. אבל את הילד ההוא שרואה את אביו קוצף ורוגז כשפוגעים בזנב כבודו, אל ינסו לחנך בהסברים יפים אודות הענווה והשלווה…
המילים הגבוהות שצריך להגיד מחווירות למול מעשייך הקטנטנים. וכל השורות מן הספר מטושטשות פתאום למול תגובתך הספונטאנית, האמיתית.
היי טובה יותר בעצמך בעבור חינוכם, היי כנה יותר בתוכך בשבילם, בעצמך בחרי בטוב למענם. חותם עמוק מטביעה את בנשמתם.
ויום יבוא, בסיעתא דשמיא, ויהיו אנשים טובים בעצמם, ולא יבינו מתי בדיוק, הספקת לחנך אותם כל- כך.











2 תגובות
מרגש מחזק ומפעיל
מרים יקרה
ככ נכון מה שכתבת
היום יש המוןן שיטות, דרכים, הרצאות וסדנאות בנושא החינוך
אני כאשת חינוך משתלמת כל הזמן
ואת במילים אמתיות ופשוטות הדגשת מה שחשוב באמת
ייש כוח!!