שלחו לי כל כך הרבה סיפורים על הנופלים האחרונים. אי אפשר להקיף את הכמות ואת האיכות. בשעות עצובות כאלה, כדאי לשים לב למשפט עוצמתי שמופיע בתלמוד:
"כָּל הַמּוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל אָדָם כָּשֵׁר – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפְרָן וּמַנִּיחָן בְּבֵית גְּנָזָיו".
מי שבוכה כשהוא שומע על האבידות הגדולות האלה, צריך לדעת שכל דמעה שלו נספרת ונשמרת בעולם העליון. הרב קוק מסביר את המשפט הזה כך: יש ערך בעצב ובצער שלנו. הדמעות שאנחנו מורידים עכשיו פועלות פעולה למעלה. זו לא סתם באסה, זה לא דכדוך שאינו מוצדק, בגלל משהו קטנוני ומעצבן. זה צער קדוש. צער שקשור בנצח, בדברים עמוקים מאוד בנפש שלנו ובעם שלנו.
כשאנחנו מצטערים מהדברים הנכונים – הקדוש ברוך הוא סופר כל דמעה ודמעה. הדמעות האלה אינן סימן לחולשה. להיפך, הן עדות לעוצמת החיבור שלנו לטוב, לקדוש. כל דמעה כזו היא התחייבות להמשיך ולהאיר את העולם. לכן הדמעות האלה לא יורדות למטה, הן עולות למעלה.
שנזכה לקיום המילים "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי – לְמָחוֹל לִי". שההספדים והדמעות יהפכו לריקודים ולמחולות. בשורות טובות.