דמיינו לעצמכם מסעדה 🍽️ או חדר ישיבות 👥
המוזמנים נכנסים, וכל אחד תופס לו כיסא שמתאים לו: ליד החלון, בקצה, ליד מי שהוא רגיל לשבת…
כך גם בדיוק קורה בתוך המשפחה.
מרגע שנולד ילד 👶, הוא "מתיישב" במקום רגשי פנימי, מיקום שהוא בוחר בו לעיתים בלי מילים, מתוך תגובות הסביבה או מבנה האישיות שלו.
במהלך החיים, הוא עשוי להישאר שם- גם אם זה כבר לא מתאים לו.
דוגמאות למיקומים משפחתיים:
😇 *הילד המרצה-* זה שתמיד אומר "בסדר" גם כשלא מתאים לו
👧 הילדה המסודרת– שתופסת את תפקיד ה"אחראית" כבר מגיל צעיר שמסדרת אחריה ואחרי כולם
🌀 הילד המאתגר – שמושך תשומת לב כי הוא מרגיש שלא רואים אותו אחרת
🚶🏽♂️ הילד השקט – שתמיד נעלם מהעין כדי לא להפריע
🥱 הילד "העצל"- שמסתתר מאחורי תווית ולא מצליח לזוז ממנה
📚 הילדה החרוץ– שמקבל תמיד 100 בכל המבחנים.
האתגר?
כשהילד "תקוע" בתפקיד הוא עלול לשכוח שיש לו חופש תנועה.
ואנחנו, גם בלי כוונה, לעיתים מחזקים את המיקום הזה בלי לשים לב.
💡 אז מה עושים?
מאפשרים לכל אחד "לקום מהכיסא" מידי פעם ולבחור מקום חדש.
🎈 איך?
🔸 לא פונים ישירות למי ש"ברור שעשה":
נכנסת הביתה, והבית מסודר? 🧹
במקום לומר: "שירה, תודה שסידרת!", פשוט תגידי: "וואו, איזה כיף להיכנס לבית כזה מסודר! תודה לכולכם!"
כך תאפשרי גם לילד/ה אחר לנסות לקחת חלק בלי לחשוש "שזה כבר תפוס".
🔸 תוכחה שווה = הזדמנות שווה:
אם ילד קופץ על הספה 🛋️, אל תגיד: "אורי, כמה פעמים אמרנו לא לקפוץ?"
אלא תורי במקום זה: "כולם יורדים מהספה עכשיו."
כך הילד מקבל הזדמנות לבחור לשנות התנהגות מבלי להרגיש מקובע.
זכרו לא לקבע "מקומות קבועים", תציעו חופש תנועה.
כל ילד זכאי לבחור לעצמו מקום חדש, בכל יום מחדש.
במקום לתקן את הילד, תציעו לו מקום חדש בתוכו ובמשפחה.
כזה שמאפשר לו לגדול, להשתנות, ולבחור מי הוא רוצה להיות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
