דסי זייבלד בטור שיקום שיגרה: "אל תחכו, תיצרו בעצמכם תודעת שפע ביחסים המשפחתיים ועם כל מי שחשוב"…

נו אבא'לה, אז איך עבר אצלכם הבינהזמנים?

נו אימוש, נהנית מהחופש?

אההה…. כולם רבו עם כולם? היו תקלים? קצת חיספוסים? ומילים לא משו? ונחת? ועומס רגשי? ולא תמיד וויתורים? ודריכה על הגבולות?  אי…. קצת כאב? והרגיש מגזים?  והיו גם קצת צחוקים? וקצת גלשו עם זה…. איייי. והתכסחו גם. כן. והיו לכם רגעים שרציתם כבר שהכל יגמר… כן כן מוכר… ועכשיו זמן של שיקום.

גם משקמים את הבית, גם הילדים משכימים פתאום קום. גם אתם צריכים קצת לשבת ולקום וגם את מערכות היחסים צריך לשקם. דוט. קום.

ככה בלי שהרגשנו, גלש לנו האלול אל תוך החיים, החיים לאט לאט חוזרים אל מסלולם, השגרה כובשת כל חלקה טובה ולפני שנגיד ג'קרובינזון, כבר תהיה לנו  שבירת שגרת חדשה בטעם חגים. ומכל התקופה הזו יש בתים שנשאר לאבא או לאמא טעם קצת חמוץ של כל הכסאחים הקטנים שהיו בבית בשבועות האינטנסיביים של החופש של כווווווולם, מין חורים וטלאים מכל תקופת החופש הגדול . לא נעים, אבל לפעמים במקום החופש הגדול זה הופך לחור הגדול.

וכשחשבתי על זה פתאום, שמתי לב שיש הקבלה מאוד יפה גם בין הצורך שלנו לשקם את מערכות היחסים, את הבית – תרתי משמע – קירות וקירות הלב  – ובין אלול. כנראה לא סתם בא אלול אל פתחינו דווקא בימים הללו. בהרבה בתים שיש ילדים מכמה סוגים (כמעט בכל הבתים…) מעוררות התקופות האלה – שכולם נמצאים יחד- ויכוחים ודעות שונות, מה שגורם לראות ולהרגיש קצת פחות את אחדות המשפחה ואת אהבת האחים. אפילו בסביבה הקרובה שלי היו כמה קריצים קטנים בין לבבות אוהבים שפתאום דפקו לא באותו קצב. משנקרא – פרפור חברים.

וכמו אנשים רגילים נורא בא לנו שהשני יעשה את השינוי, שהילד יבין את ההיררכיה וישנה בעצמו את מה שצריך, ויתקן. שמי שאמר את המילים הקשות הוא זה שיבוא ויגיד טעיתי וישתחווה ויביא לנו הוצאות כסף וזהב ודינרי המלך וכל שאר אגדות מצרים. ופתאום שמתי לב למשהו מאוד יפה: אלול ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי. קודם אני לדודי ואז דודי יהיה לי. אני אעשה את הצעד הראשון אני אבוא ממקום של נתינה ממקום שמחפש קרבה ואהבה ואז דודי יהיה לי.

ר אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו" מדבר על נתינה שמביאה לאהבה. ומי יותר מאיתנו, הורים, רוצה להרגיש את האהבה לילדים גם כאשר אנחנו לא מצליחים להרגיש את הקרבה?! נותן הרב דסלר לזה עצה טובה: אני לדודי ודודי לי. אני נותן לילד ועל ידי הנתינה, אני מקרב ומגביר את האהבה. וכמה יפה לראות שהעצה הזאת מתקשרת גם לאהבה ולקרבה בין הקדוש ברוך הוא לבין כנסת ישראל, והיחיד.

אתם יודעים, בשפה השיווקית מדברים מאוד הרבה על תודעת שפע: "תחשבו גדול תחשבו מה יש לעולם לתת לי, מה אני יכולה לקבל מהעולם, תחשבי כמו מיליונרית ותראי שהשפע יגיע, תחשבי מאקרו וזה כבר יקרה מאליו" אבל אתם יודעים?! תודעת שפע זה לא מה יש לעולם לתת לי, זה איזה שפע אני יכולה להניח ולהשפיע בעולם, כדי שתהיה בו תודעה רחבה ועשירה. אני לדודי ודודי לי זו תודעת שפע. זו היכולת לתת בלי לחשוב מה אני מקבל, בלי לנהל חשבונות, מי היה קודם, מי צריך לתת כמה ולמה. זה הקשר הבלתי אמצעי שבאמצעותו אנחנו יכולים לבנות קרבה זיקה ואהבה, גם בין הקדוש ברוך הוא ובינינו, במובן של אלול, וגם בינינו ובעזרת השם לבין ילדינו במובן של אני לדודי (או לשלומי או לרוחל'ה) ודודי לי (או יעל, מוישי ונועם).

כי שלושה שותפים באדם – הקדוש ברוך הוא אביו ואמו ואם נצליח להסתדר במשולש המיוחד הזה באמצעות הרעיונות והעצות שיש לנו מכל הכיוונים אשר בסופו של דבר משליכים זה על זה – מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא מרבה לסלוח אף אנחנו נדרשים להרבות לסלוח – נייצר קשר חזק ובלתי אמצעי בינינו לבין הקדוש ברוך הוא , בינינו לבין עצמינו, ובין ילדינו, ובכל המטריקס המולקולארי הזה .

באלול הזה אני מתכוונת לייצר תודעת שפע ביני לבין בוראי, לחשוב ולעשות מה שמשמח את הקב"ה,  לנסות לשמח את הסביבה שלי, את האנשים שאני קשורה אליהם – מה טוב להם, ואיזה שפע או השפעה טובה אני יכולה להניח פה עבורם.

אני לדודי.

ואם אני מאמינה שנוסחאות עובדות, אז אני מחכה לחלק השני של הנוסחה – ודודי לי.

נון בית

השנה במוצהר וביודעין, צבעתי את האלול שלי בורוד בהיר, בצהוב, בפסטלים רכים. בגוונים של רוך ואהבה ועם נצנצים של כרטיסי ברכה. גיליתי שמה שמניע אותי טוב יותר זה אהבה (יותר מפחד…) אז אני משתמשת בכל הכלים כדי שהאלול שלי יהיה כמו מרשמלו – מתוק ואוהב וירא אלוקים ומחפש את המלך בשדה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

דסי זייבלד: "כל הזיתים שלי שותפים לשמן זית זך – גם החבוטים" פרקים בהורות עם דלקת פרקים | דסי זייבלד דסי זייבלד נותנת תקווה גם כשקשה: "בחרתי במרחב האפשרי שבו הכל אפשרי" דסי זייבלד: "אם יש לכם זיכרון אחד כזה שנוצץ בכם מבעד לסכך, תנו לו לקשט את הסוכה הפנימית שלכם ותנו לו לזהור מכם החוצה" פני הדור כפני המשיח / דסי זייבלד