היי יקרות, שמי חיהל'ה אני בת 34 ואמא ל-7 ילדים בלע"ה. עובדת במשרה מלאה, לומדת ומתמקצעת וכרגע נתונה כל כולי למען תואר חינוכי שיקדם אותי בעז"ה בהמשך בפרנסה.
אז כמו שכבר הבנתן משורה אחת פה, אני ב"ה עמוסה עד… מחנק – טוב, זו מילה מדיי שלילית, אולי נקרא לזה גדושה, או – אין לי רגע לעצמי, חייה בטרפת ובכיבוי שריפות, בקיצור… הבנתן את הקונספט.
אז כן, אני יודעת שאני צריכה להודות על זה שיש לי בעל וילדים ולעומת אחותי, שמתארחת השנה בראש השנה אצל ההורים שלי – גרושה ובודדה וזקוקה כל כך לביחד הזה – אני עשירה ממש.
אבל אם לא כאן, אז איפה אשפוך את הלב לי, שכל כך מבקש שמישהו יראה אותו. כן, אני אישה חזקה ובריאה אבל אני רוצה, מתחננת, כמעט נואשת להתארח אפילו סעודה אחת!!! אצל משפחה קרובה.
אצל הורי בעלי אנחנו לא מתארחים כבר כמה שנים, הם מבוגרים ומגיעים בסבב קבוע בכל פעם לילד אחר, משתדלים לעזור בדרך שלהם – נותנים סכום כסף לקניית אוכל מוכן מקייטרינג ובכךמורידים הרבה מהעול, אבל בגלל המרחק בין הערים, אלינו הם כמעט לא מגיעים.
אצל הוריי שגרים בעיר אחרת גם לא שייך להתארח כל החג, וכאן באיזור, אין לי אחות, סבתא או גיסה לקפוץ אליה אפילו לשעה של נשימה…
כך חג אחרי חג, שנה אחרי שנה, אני נאבקת בדמעות כשאני מוציאה את הסירים, הבשרים וחומרי הגלם ומתחילה שוב להפנים – מותק, אין מי שיארח אותך! (אני יודעת שעכשיו תגידו לי – תגידי תודה שיש לך אפשרות לקנות, שיש לך כוח לבשל, שיש לך בית להיות בו בחג, לא לכולם יש.. אני יודעת…)
אבל תדעו, כל הוצאה של חג – עם כל האמונה שהקב"ה מחזיר אותה – לא תמיד פשוטה לנו. כל סיר שאני מצליחה להעמיד – עם תינוקת צרחנית וילדים שדורשים את שלהם – הוא תוצאה של המון אנרגיה.
הקניות, סימני ראש השנה שדורשים הכנה מיוחדת, התפילות שאני בקושי מצליחה לקרוא מהסידור, כי אני מכניסה את החג עם הנשמה ביד, ועד שהם חוזרים מבית הכנסת אני כל כך עמוסה וטרודה ומותשת – שהתפילות כאילו מתאדות להן בין קירות בית.
והכי הכי קשה לי – הבדידות.
עם מי אני אשוחח ואחווה את החג בין הסעודות, בתוכן, נכון שילדים ובעל זו מתנה – אבל אני צעירה ומשפחתית וכל כך זקוקה לשיחה הזו תוך כדי – עם אחות, גיסה, אמא… החוויות האלו של בני דודים, סבא-סבתא כל כך חשובות לי, כל כך ממלאות אותי, אבל גם הפעם, אצטרך ללמוד לוותר.
סליחה שאני מתבכיינת לכן פה על זוטות, אולי באמת אגנוז את המכתב הזה… אתייעץ על כך עם חברה.
מחכה לשמוע מה דעתכן, איך אתן מתמודדות? מה נותן לכן כוחות? אולי כמה טיפים?
קוראת אתכן בתגובות – חיהל'ה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
12 תגובות
ממש ממש מזדהה
באותו מצב כמו שלך
ואני הרבה יותר צעירה בת 26
עם 3 קטנים צפופים
וכן זה קשה
במיוחד שאת רואה את המפונקות ששורצות אצל ההורים
ואם הם בבית הן מקבלות עוגה או סלטים או סימנים לראש השנה או עזרה כספית ולי אין שום דבר מכל התמיכה הזו…
זה להרגיש נראה לי כמו חוזרים בתשובה 🫢
וגרוע יותר כי להם לפחות אנשים מזמינים יותר ומודעים לקושי שלהם
מי שלא חווה את תחושת הבדידות הזו לא יבין לעולם
זה הרגשה בודדת ועמוסה שהחיים עלינו עם כל העול שבדבר
ואל תדונו בבקשה!
רק מה שכן אני יכולה להעיד שמתרגלים לזה בסוף וזה נהיה יותר קל וחוויתי ברוגע ובקצב שלנו והילדים ובלי רעשי רקע…
את לומדת לתואר ועובדת במשרה מלאה וגם יש לך שבע ילדים?
איפה בדיוק את חיה? וואו זה הזוי כל הכבוד לך על זה שאת לא מתמוטטת נפשית
אולי תורידי שעות מהתואר ותעשי רק את הקורסים שהכרחי לסיים כל סמסטר? אולי בנסיעה לעבודה תלמדי את החומר למבחן אולי תקליטי אותו באוזניות ותלמדי תוך כדי שאת מבשלת ?
את רוצה טיפים לזמן לנפש ולכלכלי או רק הערצה.?
כי את בהחלט ראויה להערצה!
שרי
אני מחזקת אותך מרחוק כל הכבוד תזכרי שההשקעה בילדים היא הכי שווה יום יבוא והם יהיו משפחה מופלאה וכל אחד מהם יהיה בית והם יארחו אותך ויפנקו אותך
בנתיים תנסי לבדוק אולי יש ארגון של בנות סמינר שעושות חסד לשמור על ילדים? בסמינר שלי היה כזה דבר שבנות שמרו עלילדים למשפחות ברוכות ילדים עם ילדים קטנים
מבחינה כספית תמיד אפשר להתפלל או לנסות להעזר מעט ותמיד תמיד להתחזק באמונה ובטחון שהשם שברא אותך ואת משפחתך ואת חשובה לו ויקרה לו הוא זן ומפרנס אותך ואתכם
אבל אני בחגים נזכרת באמא שלי זכרונה לברכה ואני מתגעגעת אליה וקשה לי ואני בת 20 אבל היא נפטרה כשהייתי רק בת 16 +
וסבא וסבתא מצד אבא גם נפטרו לי בשנתיים שאחרי ההתיתמות
אני לא מנסה להתמסכן אני רק מחזקת את ידייך ואומרת לך שכל הכבוד לך ושאת אלופה אלופה אלופה אלופה אלופה
ותנסי לחשוב אצל מי היית רוצה שיזמינו אותך להארח איזה משפחה יש בסיבה שלך שהם בסגנון שלך
ותזמיני את אותם אליך כמובן עם התחלקות בהכנות –
תמיד מה שחסר לך כשאתה נותן ממנו אתה מתמלא!
יש כאלה שבוכים על הלחם ויש כאלה על החמאה
יש לך הכל ואת בוכה בעל ילדים משרה טובה ואת מסכנה
ומה עם אלה שאין להם את כל מה שיש לך והם המסכנים האמיתיים.
מה דעתך לדאוג באמת לאנשים מסכנים ובוכים בגלל שאין להם את מה שיש לך
אמנם מהצד אפשר לומר שיש לה הכל, אבל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו – למקום שלו בדיוק עם אותם נטיות לב ותכונות שלו, זה הרי לא אפשרי. ולכן מה שנראה שקל לנו לשאת אנחנו מצפים גם מהשני. וזה לא כך.
אין ספק שזה קשה להיות בבית ברוטינה שחוזרת על עצמה וכל אחת רוצה את המקום שבו היא מקבלת ומתפנקת. זה לגיטימי וברור כ"כ
אני מאוד מבינה את מצבך אבל בגלל שאלו הנתונים אפשר וחשוב להתחבר לשכנים חברים דרך זה אפשר להתחיל בלהזמין משפחה לארוחה וזה יכול להמשיך שגם הם יזמינו אותך. זה גם יותר קל לארוחה אחת וגם נחמד ביחד עים השכנים. אים תצליחי ליצור קשר עים שניים או שלוש משפחות זה מספיק למלא את הצורך. קשרים אפשר ליצור עים הורי ילדי הגני או בתי הספר של ילדייך או מבית הכנסת וכו. שיהיה לך בהצלחה. אומרים טוב שכן קרוב מאח רחוק. שנה טובה
חיה יקרה בה שזכית במשפחה גדולה
זה לא מובן מאליו ולכן תודי לבורא עולם
על כל החסדים שזכית בהם לפעמים
קשה להבחין בהם אבל בע"ה כשהילדים יגדלו ונשאו תזכו בע"ה להרבה נחת ומשפחה גדולה תמיד תשתדלי לראות את חצי הכוסות המלאה
תזכו לנחת יהודית ובשורות טובות
חיהל׳ה
כתבת בדיוק את מה שאני חוויתי בעבר
כך הרגשתי כשילדיי היו ממש קטנטנים וכל השבתות החגים והמועדים הייתי בביתי שלי
אבל ידעתי בידיעה מוחלטת שגם אם לא יכולתי להתפלל כמו שצריך לכוון או להבין את גודל הזמן
הייתי מתפללתי לה׳ שמתוך העומס המבורך –
הטיפול בילדים, בישולי התבשילים, קיפולי הכביסות ….
ה׳ ייקח את כל המעשים, את כל המחשבות הטובות ויעלה אותם כתפילה זכה וטהורה לשמיים
וזו היתה המתנה שלי לבורא העולם כשלא יכולתי להתפלל כראוי
כי גם לטפל בילדים ולשחק איתם ולהיות אמא חמה, טובה וסבלנית זה מה שה׳ רוצה ממך כרגע.
ואת תראי חיה יקרה שבעוד מס׳ שנים כשילדייך יגדלו עוד קצת וכבר יהיה לך זמן מספיק גם לעצמך
את תהני בכפל כפליים מפירות עמלייך!
אז תשקיעי גם בעצמך – מתנה שווה, שמלה חדשה משחק חדש לילדים, ספר,
או כל דבר טוב שיעשה לך טוב בנשמה!
מבינה אותך כלכך!
בהצלחה יקרה!
גם אני כך.ההורים של שנינו מבוגרים, ויש לי הרבה קטנטנים. כבר שנים שאני עושה הכל לבד. כל שבת כל חג. גרה במקום שאין לי שכנות גם לקפוץ לפטפט או משהו כזה. תחושת בדידות ועומס ויחד עם זה מחזיקה את הצד השני שזה שפע מבורך ויוצאים ממני כוחות שלא ידעתי עליהם. ומודה לה' יום יום על הזכות לטרוח.
מבינה את ההרגשה של להיות לבד
אני חד הורית עם שני ילדים. שבת אחר שבת אנחנו יחד. והנה החגים בפתח בע"ה .. נכון, כשפעם בחצי שנה רואה אותי אישה מבוגרת ומציעה לי לבוא לסעודה עם הילדים, אני מסרבת בנימוס ובתודה, מרגישה להישאר בבית מאשר להרגיש נזקקת ולהיות במקום שבו הילדים ואני צריכים להסתגל ולערוך היכרות חדשה ותחקיר..
הגישה שלנו לנושא היא זו שתעזור להתמודד – עריכה יפה, מתנה לעצמך ועוד.. ולהכיל את המקום הזה של האכזבה מהמציאות שרצינו שתיראה קצת אחת.
בהצלחה!!
וואו ממש מבינה אותך
חג זה זמן של משפחה
ב"ה יש לי ילדים ובעל אבל המשפחה ברוכה ואנחנו לא מתארחים בכלל אפילו שההורים שלי גרים לידי אין להם את הכוחות לארח לפני כשנה אחותי התחתנה ומאז אנחנו רק בבית היא היתה הרווקה שאירחה בבית שלהם.
חמי וחמותי גרים רחוק מאוד ולהגיע אליהם זה פרויקט משתדלים לגוון לנו את החג במאכלים וכו וזה מרענן קצת!
היי גם אני חד הורית ומבחינת הוריי אם לא מגיעה פעמיים בחודש הם שואלים למה מתוך שרוצים שאבוא.. קראתי את תגובתך וצר לי לשמוע על כך שאין מי שיארח וכל הלבד. ואם אפשר לשאול אין אפשרות להורייך או לאחים אחיות לארח שלא תיהיו לבד? כי זה מקל על הבדידות