אזעקה או שופר של משיח? כן. זה בראש שלך

"באותה מידה שבה יכולה בכל רגע נתון להישמע אזעקה ככה, ובמידה רבה אף יותר בכל רגע נתון יכול להגיע משיח" ( תהילה סיאני)

קראתי את המשפט הזה כמו עוד הרבה משפטים שמסתובבים עכשיו בצל התקופה, משפטי חיזוק, משפטי אמונה ולצערי גם כאלו שלא מרימים אותך לשום מקום, אבל המשפט הזה היכה בי חזק.

קראתי פעם ועוד פעם ופעם נוספת וגם לכן אני ממליצה – לגלול את המסך למעלה ולקרוא אותו שוב כי יש בו משהו אחר.
לאחרונה אנחנו עסוקים כל כך במה יהיה ומה היה, ומה יכול היה יכול להיות, רק אם ואם רק…. וזה לא נגמר, הקונספקציות, הפחד וחוסר הוודאות ששולטים בכל פינה.

ואולי דווקא בגלל זה מצאתי את המשפט הזה מנחם כ"כ, משנה תפיסה. כי באותה המידה שיכולה להישמע אזעקה, יכול להישמע שופרו של משיח.

ובאותה המידה שאני יכולה לרוץ מבוהלת עם הקטנה לממ"ד, אני יכולה לרוץ מאושרת לקבל פני משיח.
ועכשיו תגידי את זה לעצמך בשקט, ועכשיו תגידי בקול, ועכשיו תצעקי (רק בלי להעיר אף אחד) נכון שזה משנה מציאות?

אז טוב לי יותר ונעים לי לעסוק בטוב ולדמיין את צלילי השופר המרגשים, מאשר אזעקות עולות ויורדות.
וכבר חכמים ממני אמרו – מחשבה יוצרת מציאות. אז אני בוחרת לברוא לי מציאות אחרת , יפה יותר, משמחת, מציאות מלאה באמונה מציאות שיש בה משיח.
ועכשיו (לא מבטיחה) בכל פעם שאקרא או אשמע בחדשות על מתקפה מתוכננת, אדמיין לי את המציאות שלי הפרטית, בה המשיח כבר כאן והכל פשוט מושלם.

כמו שיוכל להיות רק כמשיח יגיע.

ואף על פי שיתמהמה עם זה כל, בכל יום אצפה לו שיבוא.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

יש נשים כאלו:) כתב העת 'יחידה' מנגן את שירת האישה היהודייה/ ראיון שולמית אורבך האם אני רוצה להכיר אותך? / אסתי אני גם רוצה להידבק/ ברכי מצמרר: מכתב שהוא סוג של נבואה/ אודל קליגר טור תגובה: טעות לחשוב שמה שאתן רואות זו המציאות