כשהייתי ילדה
והייתי רואה
אדם קודר למראה,
הייתי שואלת
וקצת מתענינת
מדוע כך הוא נראה,
והוא היה בי מביט
במבט מעמיק
ושואל עם כל הכוונה
האם את בטוחה
ושואפת רוצה
לדעת את כל האמת?
חרקתי לשון
ועניתי בטון
כן, גדול הרצון!
והוא היה אז מביט
מפטיר וממשיך,
יש לך עוד הרבה זמן לגדול.
חלפו השנים,
ואיתם החיים,
הפכתי לאדם בוגר,
ובצומת שונה
פגשתי אותה
האמת של חיי
לראשונה.
הבטתי בה
ושאלתי אותה
האם הגיע הזמן?
שאחקור ואדע
אגלה עוד מידע
עליך אמת נעלמה.
היא השיבה לי
באותו המבט
מאז הייתי ילדה,
ואז ענתה
בקול לא לה
האם באמת את
רוצה??
* * *
כשפגשתי אותה
בפעם השנייה
אותה האמת של חיי,
לא הייתי דרוכה
משום שאלה
רק העליתי חיוך על פני.
והבטתי בה,
באמת של חיי
והבנתי שהיא בעצם עצמי,
וזה לא משנה
מה אומר, אעשה,
היא תמיד תהיה לצידי.
וכל העניין
זו רק הגישה,
איך אנהג בה, באמת שלי.
אם בטוב אם ברע
חיובי או שלילה
הבחירה היא תמיד בידי!
שיר שכתבתי ביום בו הבנתי כי אין
טעם להתכחש לאמת שלי,
ואני לא יכולה לשנות את המצב
שלי, אני רק יכולה להחליט איך הוא
יראה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
5 תגובות
מושלם!!!!
אסתי
ריגשת אותי !!
כל הכבוד על הכנות
תמשיכי להכיר באמת הזו 🙂
מקסים!!
מקסים!!!
כמה עומק וכמה פשטות…
אוי אסתיייי
אין כמוךךךך
מדהימהה כמו תמיד…
והאמת שלךך, איזה יפה וזוהרת היא (: