ההתחלה החדשה מחכה לך, ואת לא צריכה להיקרע בשבילה/ נעמה

שיתוף ב email
שיתוף ב print

קיץ הוא זמן לשינויים. זה ידוע. סוף שנה על עייפותו, החום המעיק, הכול מוביל לתחושה כזו,
שחייבים שינוי ועכשיו. תחילת שנת הלימודים מעבר לפינה עם ניחוח ההתחדשות וההתחלה הנצחי
שלה גם כמו קוראת לנו להצטרף להתחלה הזו, בהתחלה חדשה משלנו.
השנה למרבה הצער הצטרפו המוני מפוטרים למעגל – מבקשי – ההתחלות הזה, ושוק חיפוש
העבודה עמוס ושוקק.
כשאני נתקלת בהן, שולחות קורות חיים ותרות אחר משרה פנויה, אני לא יכולה שלא להיזכר
בתהליך חיפוש העבודה שלי, לפני שנים ספורות.
החיפוש הזה לקח אצלי שנה וחצי, ואני רוצה לספר על סיטואציה אחת מתוכו שהייתה
המשמעותית ביותר בשבילי
זו הייתה הצעת עבודה שדרשה להגיע לראיון עם מבחן קבוצתי באזור המרכז
המבחן נקבע ביום שרבי לוהט. כבר כשירדתי מהרכבת והלכתי לחפש את האוטובוס שלי
הרגשתי שאני נוטפת. לא נושמת. את האוטובוס לא מצאתי מיד ושוטטתי דקות ארוכות
ומייגעות בחום נוראי ולחות דביקית וחונקת כשהפאה והתיק מתווספים לכל מה שעשוי
לגרום לי לאבד לחלוטין את שלוות רוחי .
המשרד היה ממוקם בתוך סבך בניינים באזור תעשייה וגם אותו לקח לי זמן רב ומיותר
למצוא כשאני הולכת ומתלהטת, מבחוץ, וגם מבפנים. מתישהו, הגיעו גם הדמעות,
מושפלות, וזועמות.
זועמות על כך שבמקום לגדל את התינוקות שלי בשלווה בבית הנעים אני מתרוצצת
ברחובות,
על האיחור הצפוי כשאגיע אחרונה למבחן הקבוצתי ואעכב את כולם שלא באשמתי,
על המשרה התובענית שאני כל כך רוצה רק כי אני צריכה את הכסף,
ואני מתביישת לספר, אבל גם כעס עליו, הספון בכולל ממוזג בשלווה כשאני ….. כשאני- – —
ושם, באמצע הרחוב המהביל כשהמראה שלי רחוק מאוד ממראה מהוקצע הראוי לאישה
הבאה לראיון ורוצה להרשים, כשאני מותשת ועייפה , מיוזעת וכעוסה והכי גרוע- בוכה בלי
שליטה,
פתאום נפל לי האסימון שאני לגמרי מפספסת את העניין. שמשהו פה לא תקין.
שלא לזה התכוון המשורר.
שנפלתי לבור הרע הזה ששמו "תוהה על הראשונות"
שלא כך מבקש ממני השם להחזיק תורה. לא כך.
ידעתי שזה לא נכון מה שקורה פה. נבהלתי מהכעס שלי שהופך את היציאה לעבודה שלי
למיותרת וחסרת כל יופי או טעם.
ההמשך של אותו יום לא היה מלבב. הייתי כל כך נסערת ומותשת שכמובן הריכוז היה ממני
והלאה, ועברתי גם חוויה לא נחמדה של כישלון במבחן.
בדרך הביתה היה לי זמן להירגע ולחשוב (וכן גם קצת לבכות שוב…) ולהחליט שמהיום
והלאה אני מציבה לעצמי כללים ברורים בנוגע לפורמט חיפוש העבודה שלי, כדי לא להגיע
שוב לרגע שבירה כזה.
כמובן שזה אישי ומשתנה מאישה לאישה. אני למשל, הגבלתי את עצמי לראיונות בעיר שלי
בלבד ובאורך זמן סביר שיכבד אותי ואת הרגשתי . פשוט הבנתי שהתאמצות מעבר לכוחות
הגוף או הנפש שלי היא בדיוק מה שנקרא השתדלות יתר.
ובהשתדלות כזאת, כעוסה ומתוסכלת, אין שום טעם.
אז לא מצאתי עבודה למחרת, אבל חיפוש העבודה שלי הפך לרגוע הרבה יותר.
במקום מאמצים מוגזמים הכנסתי אמונה. במקום נסיעות מתישות הכנסתי תפילות נוספות.
בקשתי מהקב"ה שהיציאה שלי לפרנסה לא תמעיט בעיניי את ערך התורה שלו- שלנו.
היום אני ב"ה עובדת במקום עם תנאים טובים בהרבה מאותה הצעה אומללה של אז.
במיקום נוח ועם חברות חרדיות רבות ומקסימות שכמוני מגיעות כל בוקר כדי שהוא – ימשיך
לשבת בכולל וללמוד עבור שנינו……..

אז בהצלחה לכל המחפשות, מאחלת לכן התחלות טובות והזדמנויות טובות, בכבוד ברווח
ובהיתר

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


3 תגובות

  1. קוראת ותיקה הגב

    נכון מאוד.
    בל תוסיף, היא עבירה בדיוק כמו בל תגרע.
    תודה רבה

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן