איך את רוצה את החיוך שלך?/ יונה בנישו

שיתוף ב email
שיתוף ב print

על ספסל אחד בתחנת האוטובוס הן ישבו שלושתן.

אחת בגיל הזהב

אחת בגיל הנחושת, אם תרצו (גיל האמהות העייפה)

ואחת ישבה בעגלה. מוצץ תחוב לפיה.

על פני האישה בגיל הזהב נסוך היה חיוך רגוע. חיוך מבחין בחינם של ילדים. 

ועל פני האישה בגיל האימהות העייפה, נוצר קו זוויתי למחצה. לא יודעת לאיזה כיוון. בכל מקרה הוא לא היה חיוך רגוע. האוטובוס שלא הגיע הלחיץ אותה. הילדה הצרחנית שהמוצץ נתחב לפיה הלחיצה אותה. המחשבות על ארוחת הצהריים שעוד איננה, הלחיצו אותה אולי. ועוד הרבה מאוד דברים, שמטבעם של החיים, מלחיצים. כי אין לנו שום מושג איך נצליח להשיג אותם על בטוח…

הסתכלתי על שתי הנשים האלו וחייכתי לי.

כי גם אני אישה בגיל האימהות העייפה. קרי, שלושה ילדים קטנים וצפופים, תודה לה'. 

וגם אותי, כמעט בכל הזדמנות תוקפות מחשבות על העתיד שעוד לא עשיתי. ומתלוות אליו רגשות אשמה נצחיות. "עוד לא תליתי כביסה, עוד לא הכנתי ארוחה, עוד לא שטפתי את הרצפה, עוד לא פיניתי קליפות מפרי האתמול אל האשפה…" 

אבל החיוך ההוא, של הסבתא מהתחנה, צפן סוד. ואני רציתי מאוד לדעת מהו. רציתי ממש לשאול אותה…

האם אגמל מהם יום אחד, מרגשות האשמה שמזנבות אחרי תמיד?

האם המטלות האינסופיות של הבית יסתיימו?

האם אהיה חופשיה אז?

האם הילדים יגדלו בסוף, או שמא יישארו תלותיים בי לנצח?

האם אצליח לחייך כמוה, כשלפי עוד שיניי המקוריות?

האוטובוס שלי חלף מהר על פני התחנה והסבתא הטובה לא עלתה עליו לצערי. היא נשארה לה בתחנה ואולי היא עדיין מחייכת..

השאלות שלי לא זכו למענה שלה, ואולי גם לא היה לה כזה בשבילי.

אז הן נשארו לי מנקרות מבפנים, מחכות למענה פנימי ואמיתי שלי.

ורק שלי.

כי אף אחד לא יוכל לבחור במקומי, אם לחייך עכשיו או עם שיניים תותבות.

 

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

3 תגובות

  1. תודה על המאמר שנכתב בטוב טעם ודעת.
    יש שטוענים שהדבר מגיע ממקום אחד,
    ממהלך חשיבה לא משוכלל,
    שמחפש כל היום מה לא טוב בי,
    וגם אם אני יעשה הכל טוב ומצוין בכל יום,
    הוא תמיד ימצא מה לא היה טוב,
    והדרך לשכלול צורת החשיבה,
    פשוט מאוד,
    לתרגל ולהתרגל כל, יום לחשוב לפחות כמה דברים טובים שעשיתי,
    וכאשר המחשבה תחפש מה עשיתי טוב כבר לא יהיה לי זמן לחשוב מה לא עשיתי טוב,
    ובמשך הזמן המחשבה תלמד אותי גם ללמדזכות, על עצמי
    כגון,
    את הכביסה לא עשיתי עדיין כי עשיתי דבר יותר חשוב,
    את הנקיון לא עשיתי כי ישבתי ולמדתי עם בתי למבחן,
    לפעמים מספיקים הכל ולפעמים לא,
    וגם כשלא הספקתי הכל הכל כמו שרציתי,
    אבל הצלחתי להיות עם שמחה וסיפוק וזה העיקר האמיתי,
    שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות כעת, לפי הנתונים הקיימים לפני,
    וכן הלאה וכן הלאה,
    ואז החיוך שלי יהיה כאותה של אותה מבוגרת ושל אותה קטנה,
    ואף יותר מהחיוך שלהם,
    כי החיוך יבוא ויהיה מנקודת היותר פנימית שבאדם,
    משום שעבדתי להשיג חיוך זה,
    והוא בא לי משורש המחשבה ועבודת הלב,
    שמחה פנימית ועמוקה מתוך הבנה אמיתית לאושר שלי,
    בהצלחה רבה.

    1. החיוך הזה של הסבתא הוא חיוך מבין שצוחק על העולם שחושב שהכל תלוי בו 🙃
      צריך להאמין שהכל מלמעלה ולתת לקב”ה לעשות את שלו הוא עושה את זה הכי טוב שאפשר😘😘

      1. לכבוד בת של אבא תחי'
        אני לא שאלתי את הסבתא מנין החיוך שלה,
        אני חושבת שגם את… לא שאלת אותה,
        יתכן שאת צודקת בהשערה שלך,
        אך אפשר לתת הרבה סיבות לחיוך שלה,
        סבתא שלי שתחי' לאורך ימים ושנים טובות,
        מחייכת לכל,
        פשוט כי טוב לה,
        אדם יכול לחייך פשוט כי טוב לו,
        מה טוב לו ?
        איך סבתא שלי תחי' אומרת……
        כל יום הוא מתנה משמים!……
        רק להודות לה'……

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.