שאלתם… איך אנחנו זוכרים את יום השואה? / רות
כדי לכבד את מדינת ישראל.
ביום שלהם בצורה שלנו.
למרות שעמדתי היום בצפירה ואמרתי תהילים,
כי הייתי ברחובה של עיר.
למרות שקראתי היום כתבות על השואה.
גם הרבה של הבן שלי אמר שאם נמצאים ברחוב צריך לעמוד.
אבל אני לגמרי לא מרגישה צורך להתנצל.
אני צריכה לזכור אותה, את השואה?
מישהו יכול לשכוח?
ב י"ח באדר הלכת סבתא לעולם,
וסבא שש שנים לפנייך.
במוצאי שבת בקרנו אותך סבתא בבית החולים
ואת נשמת את נשמותייך האחרונות,
עם מכונת הנשמה
אחת
ועוד אחת
ועוד אחת
בגבורה בכוח באומץ באמונה.
כמו כל חייך, נלחמת כמו פנתר.
כשראו אותך, ראו את השואה,
למרות שלא הרבית לדבר.
כמה קטנה צנומה ורועדת,
ככה נחושה
שהמספר חקוק על הזרוע.
וכששאלתי אותך בתום ילדותי:
"סבתא מה זה המספר?"
אמרת בקול רועד:
"זה הגויים"
לא צריך יותר מזה כדי לא לשכוח.
ושאת סבא שאלתי למה אין לך ציפורן
בזרת (ילדה חפרנית הייתי…אה!?)
אמר זה מהמלחמה.
האם צריך יותר?
האמת שכן.
שהמדינה מצניחה את יום מרד גטו ורשא,
כדי להראות שהיו כאלה שלא הלכו כצאן לטבח.
אני מאדירה את הגבורה אמתית.
את סבתא שהייתה לה אמונה יוקדת,
והיא שמרה אותה בכל מצב בקנאות שאין דומה לה.
צמה ביום כיפור במחנות.
עזבה את רוסיה והותירה את הרכוש מאחור,
כדי שילדיה לא התבוללו.
וסבא עם השמחה והאופטימיות התמידיים,
עם החיוך הרחב והצוחק,
אחרי הכל…
ואת ההכל הזה הדעת לא יכולה להכיל.
אז את סבא וסבתא בוודאי שלא ניתן לשכוח,
ובמיוחד שבני החמוד קרוי על שם סבא.
אבל אני לא רק לא שוכחת אני גם מנציחה את השואה,
הרבה יותר מאותו חילוני שעומד בצפירה ומוזיל דמעה למראה הכתבות
אני מנציחה את השואה בקיום המצוות.
בהיותי חרדית גאה.
שומרת על קלה כבחמורה.
שומרת על הגחלת שהנאצים נאבקו לכבות
ומעבירה אותה לדורות הבאים בגאווה ובאבוקה.
ותאמינו לי, זה מה שסבתא רוצה.
"לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם". (תהילים ע"ח ו')/ נחמה גלינסקי
ימי ילדותי שזורים בסיפורי סבתי על החיים שם..
על ההתמודדות,
על ההסתתרות,
על הניסיונות
על הגבורה היהודית
ובמיוחד על ניסים שבכל יום עמנו תמיד..
שמירת המצוות בכל מצב
גאווה יהודית..
המון אמונה העבירה לנו בכל שיחה איתה, המון הודיה להשם וששום דבר אנו מובן מאליו!
גדלנו על סיפורים על הדור הקודם, דורות הוד שהיו ואינם עוד..
שמענו על ברכות מעטירות מאדמו"רים של פעם,
על שושלת מפוארת ורבנים חשובים במשפחתנו,
אני נצר לגדולי עליון: כמו רבי אלימלך מליזנסק, רבי זושא מאניפולי, רבי לוי יצחק מברדיטשב ועוד רבים וטובים.
אין ספק שזכות אבות עמדה למשפחתנו
לא מובן מאליו שסבתי, אחיה והוריה שרדו את כל התופת וזכו להעמיד דור ישרים מבורך.. יראים לדבר השם, מלאים בתורה ומצוות ועושים נחת להשם יתברך.
בשורות טובות.. נחמה.
תמונה: pixaby
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
3 תגובות
מקסים!! כל מילה במקום.
ומה עם השואה הרוחנית של ימינו???
נקווה שתגמר כבר לנצח עם הגאולה השלימה
מסכימה עם כל מילה!
אנחנו, ודווקא אנחנו, התשובה לשואה!
ווואוווו איזה עוצמתי כל כך מתחברת לזה!!
רות את כותבת מדהים