תחילת זמן קיץ, אבל בבית
אני עדיין מנסה להבין איך להתנהל בסיטואציה המאתגרת הזו.
אני בעבודה, הוא עם הילדים,
והכל כל כך הפוך ומוזר.
לא הכנתי לו אף שוקולד בבוקר על השולחן, לכבוד תחילת הזמן.
שכחתי מזה לגמרי. הכל מבולבל אצלי.
התחיל זמן קיץ, אבל רק אני יוצאת בבוקר
והוא מחמם בקבוקים, ומתאם עם החברותא שעה ללימוד טלפוני.
ופתאום ההתמודדות נכנסת אליי הביתה.
זו לא התלבטות אם להתקשר ולהפריע לו באמצע הסדר,
אלא ניסיון לא להרעיש מחוץ לחדר שבו הוא יושב ללמוד.
אני לא מקבלת את פניו בשבע וחצי בערב, כשהוא חוזר עייף מיום נוסף בכולל,
אלא הוא זה שמקבל את פניי מוקף בילדים, כשאני חוזרת בצהרים ממשמרת מעייפת ליד המחשב.
ההתמודדות עוברת זירה, משנה פנים ומחליפה צורה
אבל זו בדיוק אותה תורה
וכל דקה כל כך יקרה.
התפאורה שונה, הסצנה אחרת,
המערכה מאתגרת ומסרבת להסתיים,
עדיין לא.
אבל מעבר לכל מה שמוזר והפוך,
מעבר לעולם הכאוב והפצוע,
לבשורות הקשות מסביב, לילדים המשתעממים בבית,
לפחדים הקטנים והגדולים, וההתמודדויות הלא פשוטות,
מעבר לכל זה,
למעלה מן השמש-
יש יתרון
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
