בסתם יום קיצי וחם אני חוזרת מהעבודה מותשת ועייפה, פתאום היא הופיעה משום מקום חברה משנות הסמינר: "את יודעת שאירסתי את הבת שלי? וגם נחמי אירסה, ואנחנו מאוד רוצות לבשר ולהזמין גם חברות מהכיתה, ונשמח אם תגענה, אולי את מכירה עוד כתובות של חברות?"
יחד עם זה ששמחתי מאוד על השמחה שבבית חברתי,
התכווצתי.
המפגשים הללו..
שונאת אותם, בורחת מהם.
המפגשים הללו מפגישים אותי עם הנקודות הכואבות שלי.
שבהם אני לא "כמו כולם". ממש לא כמו כולם.
כי אני התחתנתי מוקדם מהסטנדרט והן לא.
כי אני התחתנתי עם בעל מישיבה ממש לא מקובלת והן לא.
כי המשפחה שלו הביאה לי בושות איומות ולהן לא.
כי הנישואים שלי יצרו חיץ ביני ובין החברה ה"רגילה" ה"מקובלת".
אז פשוט , מתחשק לי לברוח ולא להגיע לחתונות שדורכות לי על יבלת מכאיבה אפילו שהיא כבר ישנה.
חזרתי הביתה עם מליון מחשבות בראש. לא נעים, מכווץ, מרגיש לא מוגן.
אבל, לפני שהלכתי לישון עם כל המחשבות הללו שדוהרות בראש, החלטתי לחשב מסלול,
ולהרגיש ש..
גם אני הגעתי ליעד המבוקש.
כי אם כך סובב השם, זה ממש טוב.
אם זה המסלול שנוצר בהשגחה לא הגיונית – הוא הלכתחילה!
האם עלי להתבייש במסלול שסלל לי הבורא??
ובעצם כל אחת היא שונה מכולם כי..
אחת- יש לה ילד שונה
השניה – יש לה התמודדויות שונות בתוך המשפחה
השלישית- המשרה שלה "לא מכובדת"
רביעית- הילדים שלה הגיעו אחרי המתנה ארוכה
חמישית- בעלה הפוך ממה שחשבה וזה נחווה אצלה כאסון ו..
ואולי מעכשיו אצליח להגיע בגו זקוף למפגשים החברתיים כי אני מחוברת למה שסלל לי השם?
כי אני מבינה שתעודת החיים אינה צלופן מרשרש ומרשים
כי אני יודעת להתחבר לאמת שלי, לערך הגדול והבלתי מותנה שבי…
"אז קדימה", אני אומרת לעצמי רגע לפני החלומות
"צאי לחתונה עם חיוך ענק ואמיתי".
יש על מה.
רוצה לשתף את הגולשות? שלחי תוכן למייל: kollkvoda@gmail.com
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
תודה!
כתבת ממש יפה ואמיתי
אם הייתי צריכה לתת צבע למה שכתבת
הייתי צובעת עכשיו הרבה ורוד, סגול, לבן לבבות וסוכריות
אני חושבת שכל אחת יכולה למצוא את עצמהבזה
אני למשל-גרושה בלי 🙂
מקסימה!!!
כל כך נכון ואמיתי