אם אין אני לי, אין לי!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

תנסי להיזכר בפעם האחרונה ,שעמדת אלגנטית ומרוגשת ליד כסא הכלה, דקות ספורות לפני שהחתן שלה בא לכסות אותה, כשהמנגינה שתוביל אותם אל החופה מתחילה כבר להתנגן ברקע, וגורמת לך לצמרמורות…

ורגע השיא? כשהחתן (הילדון) מתקרב, מביט לכלה שלו בעיניים. מבטיח לה בלי מילים אושר צרוף ואהבה ללא תנאי הבטחה לחיים, לשלום.

ופתאם עולה בך בכי גדול, ודמעות רותחות מתחילות להמיס אותך. ולא רק אותך, אם תזרקי מבט קטנטן סביבך תראי את כולן .הן נראות כמוך. ממש.

ואת בוכה את כולך מנצלת רגעים מסוגלים וזה לא שאת מתפללת ובוכה רק על הכלה, את זה עושות מעולה שתי האמהות שעומדות מצדדיה.. ואת  עכשיו? רק עם עצמך.

ופתאום את יודעת מה קורה לך, ומה את בדיוק מרגישה, עולה בך מן הרגשה עוצמתית, מחשמלת של געגוע – כן, געגוע! למשהו ש"עוד לא קרה"….

געגוע למשהו נשגב. למשהו קדום. להרגשה כזאת בראשיתית ,בדיוק כמו שאנחנו צופות בה כעת מהצד.

הרי גם אנחנו חווינו את זה. היינו כלות אי אז ואנחנו מתגעגעות.

מתגעגעות לחלומות שלנו שטווינו כשהיינו קטנות על החיים המאושרים והמושלמים שיהיו לנו, מתגעגעות לעצמנו של אז, לתחושה של "אין כמוני בעולם" הנה, עובדה, החתן שלי בחר בי כי אני מושלמת, ככה בדיוק כמו שאני! להרגשה הזו שאני על גג העולם, איזה אושר, כמה אופוריה.

לחלום של :"אני הולכת להיות נסיכה, מתפנקת ואהובה ללא תנאי! "(עם איפור בלי איפור.. כשאני עם פרצוף "כרית", וגם כשעצבנית על הילד)

מעכשיו ועד עולם הוא יזכיר לי כל יום כמה אני טובה! כמה אני מיוחדת!

הוא ידאג לשמח אותי במה שמשמח אותי וכמובן ישמור ויגן עלי מכל עצב וכאב לב (ואיך הוא יידע? אל דאגה, הוא יקלוט בשניה לפי הפרצוף שלי מה עושה לי טוב ומה לא.. זה ממש פשוט) ו..אה, וכן, הוא גם ימלא את כל רצונותיי כדי שאהיה מרוצה ומאושרת. 

 אז מה קרה בסוף? יותר נכון בהתחלה??

למה אנחנו רק נשארנו "מתגעגעות" לכל זה? 

לאיפה כל הנסיכות מהאגדות התאדו? 

איפה הברק בעיניים, החיוניות והשמחה הבלתי נדלית?

לאיפה נשאב כל הכח כאילו אנחנו מדשדשות בתוך בור עמוק בלי יכולת להיחלץ?

איפה הקירבה העצומה, השלווה הריגוש?

איפה התמורה ל"נתינה שמולידה אהבה" -שהמדריכה שיננה באוזנינו שוב ושוב?

ולמה ככל שאני נותנת ומעניקה אני רק מרגישה מתרוקנת וההיפך מקרובה?

בואי נתחיל מההתחלה.

את דמיינת אושר, סיפוק ושמחה, את ראית בעיניי רוחך 'נסיכה', את חלמת "עלה של זית" ו"גיבור" שמציל אותך. מעצמך.

אבל את פשוט שכחת…אותך!

ואת לא אשמה שכל זה עוד לא התגשם.

כי את עדיין לא יודעת איך!

עוד לא לימדו אותך שכדי לחיות כמו שחלמת –וזהו החלום האמיתי! זוהי המציאות השלימה! -את צריכה לחיות קודם כל  אותך.

כי איך תוכלי לבקש ,לקבל ואף להעניק לאחרים אהבה אם את עדיין לא אוהבת את עצמך? (כן, "אהבה עצמית"-זו לא עוד סיסמא ולא המלצה. יש לזה כללים ברורים)

ואיך תוכלי שישמחו אותך ויגרמו לך להנאה, אם את  בעצמך לא זוכרת מה משמח ומהנה אותך? הרי אף פעם לא הכנת לעצמך "רשימת הנאות וחלומות" ולא ניסית להגשים אותם .למענך.

ואיך תדעי לקבל הכלה ומענה ריגשי לכאבי הלב שלך, לפגיעות ולעצב אם את לא מכילה אותך? (ויש דרך מדויקת לכך, קלה קלה!)

ואיך תוכלי להעניק ולתת אם את בעצמך כל כך ריקה??

ולמה שתקבלי מילים טובות ומילות הערכה וההערצה אם את בכלל "שכחת" לומר אותן לעצמך ולא הרגשת ראויה לכך בכלל?

יקרה, את טוב צרוף, את פשוט שכחת את זה.

ולכן, אחרי שתדעי מה ואיך לעשות, את פתאום תתמלאי מעצמך, בעצמך. ותהיי גם פתוחה לקבל!

וכן! תקבלי הכל מהכל. כל מה שחלמת ודמיינת (כמובן אחרי שתדעי איך לבקש…)

ותוכלי סוף סוף להעניק בלי גבול לכולם .ובעיקר, בתחושת מלאות וסיפוק ובלי להתרוקן כל כך מהר.

את תלמדי "שפה חדשה" בהתנהלות הזוגית ,כדי לשוחח ו"לתקשר" באמת ולהגיע להתקשרות הלבבות וכך תגיעו לקשר הנפשי הקרוב והאוהב ביותר. כי הוא ילמד אותך וידע באמת מי את ומה את רוצה וצריכה.

והוא יפסיק להרגיש מואשם ונכשל וממילא מיואש כבר מלנסות…

את תעניקי לו את המתנה הטובה ביותר ותגשימי לו את הרצון הכי בסיסי וגדול והוא: לשמח אותך על באמת! ולהעניק לך את כל מה שאת רוצה ומשמח אותך.

ואת תהיי מרוצה. ולא רק "מרצה" ובכך תשמחי גם אותו.

וזה כל כך מקרב, זו התאחדות הנשמה, הגשמת החלק והמהות של כל אחד בתא הזוגי המיוחד הזה.

ואל תשכחי, הוא רצה את זה תמיד, מההתחלה.

הוא כל כך רצה לקיים בהידור את "…ושימח את אשתו אשר לקח", הוא רצה שתשמחי. ושתהיי מרוצה ומאושרת. ממנו. כולו. והוא רצה  להעניק לך את האושר הצרוף הזה עד עולם.

הוא רק היה צריך שתספרי לו איך, שתלמדי אותך, שתתחברי אלייך ושתלמדי אותו עלייך-עליכם.

ולא משנה כמה שנים את נשואה בין אם זה חודשיים, שנתיים או עשרים שנה, מהרגע ועכשיו, אתם יכולים לעשות לכם "שנה ראשונה".

תלמדי את הכללים, תקבלי את הכלים אל המסע המופלא אל עצמך ותתחילו מהתחלה  (היא מרגשת! זוכרת?)

ואף פעם לא מאוחר כדי לחיות הכי טוב שאפשר!

ואם את כלה? תנצלי את ההזדמנות הנדירה לקבל את הכלים האלו עוד לפני החתונה!!

לחיים מלאים ומאושרים בעז"ה, 

וכדי לחיות הכי שמח ונכון כבר מהרגע הראשון!

מאת הודיה צורן,

מדריכת כלות מוסמכת.

מאמנת אישית בNLP ובדמיון מודרך (בוגרת מרכז ינר) להעצמה אישית וזוגית ולהגשמת מטרות.

ומנחת סדנת: 

"מחוברות, כדי לחיות באהבה".

לפרטים ויצירת קשר:

03-5782598, 054-6306699 ,מייל: hodzoren35@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

6 תגובות

  1. אמאלה,אני עם דמעות בעיניים!
    אף פעם לא הרשיתי לעצמי אפילו להרגיש את זה
    תודה שהעלית על הכתב את מה שכמוס בליבי.ואיזה כיף שיש תקוה לשינוי ואופציה ללמוד את זה!

  2. ווואו!!! כל מילה!
    ותמיד אני מאשימה את עצמי שאני כנראה לא בסדר,ולא נותנת ומעניקה מספיק .והכי-שחשבתי שאני היחידה בהרגשות האלו.
    משמח ומרגיע לקרוא שמה שחסר לי כדי שנחיה אחרת ובשמחה זה רק ללמוד איך עושים את זה אחרת!

  3. וואו איזה עוצמות!!!
    אשמח שתעלי עוד טורים מחזקים בסגנון הזה.
    חיזקת אותי.
    הודיה תמשיכי לכתוב עוד…
    אהבתי תסגנון שלך.

  4. הודיה המדהימה.
    ריגשת אותי.
    העצמת אותי
    והצלחת למלאות אותי באנרגיות חיוביות.
    כמה חשוב להתרענן בכתבות מסוג זה.
    אשמח שתמשיכי הלאה להעצים אותנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.