ומה איתך את, כבר בחרת היום?

שיתוף ב email
שיתוף ב print

ושוב סוגרים אותנו, סוגרים עלינו את השמיים והארץ וכל אשר עליה (כמעט..)

ואנחנו שוב מרגישות את הפחד זוחל לנו בלב, חונק את הגרון.

התחושה הזו שאסור לנו לצאת, ש"כולאים" אותנו בבית ושסופרים לנו את הצעדים מכניסה בנו פחד גדול ומחנק איום ואנחנו מרגישות שלקחו לנו את השליטה על החיים שלנו.

וזה הכי מפחיד אותנו. מהכל, אפילו יותר מהנגיף עצמו.

כי לקחו לנו, נטלו מאיתנו את החופש והדרור על חיינו, על עצמנו.

ואין דבר שיותר קשה לאדם מאשר להרגיש שהוא חסר אונים וחסר שליטה וכח על חייו שלו!

אנחנו יכולות למצוא את זה בעוד תחומים ומצבים בחיינו שנראים לנו כביכול אבודים ושאנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב אומרות-זו המציאות, אין ברירה, ו"זה מה יש".

עשו לנו, לקחו לנו, הכריחו אותנו, החליטו לנו .

זוהי 'מציאות חיינו' ואנחנו מתנהלות ככה בין אם אנחנו מרוצות ובין אם לא כי :"אין לנו ברירה,אנחנו חייבות!" (כגון מקום המגורים שלנו/העבודה/הלימודים וכו')

אנחנו יכולות להבחין שכתוצאה מההרגשות והאמירות האלו עולה בנו הרבה פעמים במשך היום תחושה מאוד קשה של "קרבנות".

והתחושה הזו כ"כ קשה, מכאיבה ומעייפת, והכי הכי גורמת לנו להיות ממורמרות ותקועות במקום בלי יכולת להיחלץ ולהתקדם בחיים אל עבר הרצונות והגשמת החלומות שלנו.

כי כשאנחנו במקום קורבני אנו נשלטות כביכול בידי אחרים ואין לנו כח משלנו!!

אנחנו תלויות בידי אחרים, תלויות בהם, בנסיבות, במציאות ואז נשאר לנו רק להתמרמר ו"להתקרבן".

וזה כ"כ מחליש ומפחיד.

אבל אפשר גם אחרת.

אם נעמיק ונתבונן במצבים שונים בחיינו נוכל לראות שבעצם אנחנו בחרנו ובוחרות בה כל הזמן.

ואם אנחנו אלו שבחרנו בו ובוחרות בו בכל יום ורגע מחדש אז אנחנו כבר לא קרבן! הכח בידינו!

אם נבין שבכל מצב (כמעט) אנחנו בעצם בוחרות בין 2 רצונות שלנו, אנחנו נחזיר לעצמנו את השליטה, את הכוחות והחיות ונהיה מאושרות במקום להתמרמר על החיים.

וכיצד אנחנו בוחרות? בכל מציאות ומצב יש לנו בעצם בחירה בין שני רצונות.

בכל רצון יש יתרונות וחסרונות וכרגע, כשאני חיה במציאות הזו אני בוחרת ברצון שבו היתרונות עולים על החסרונות שבו! 

(מה שלא סותר את הצורך של  "ללמוד לכאוב" את המחירים שאנחנו משלמים בכל רצון שהוא שבחרנו בו,ולא להדחיק את הכאב)

אני יכולה מחר לבחור אחרת! זה לא לעולם הבחירה הזו שלי, וזה לא חסר תקווה ושינוי!

וואו, וזה כ"כ מרגיע ומשחרר.

ניקח לדוגמא את הסגר.

אז לא, לא סוגרים אותנו הרמטית על אמת. יש לנו כאן גם בחירה. אף אחד לא באמת אזק אותנו אל תוך הבית.

אנחנו יכולות לבחור לעבור על החוק, לצאת ולהתרחק כמה ש"בא לנו" (אבל גם להסתכן בלקבל קנס גדול או להידבק בנגיף חלילה =החסרונות) 

אבל אנחנו יכולות גם לבחור בלהשאר בבית ולהשמע להוראות ,כי כרגע למרות שכואב לנו שאנחנו לא יכולות לטייל כאוות נפשנו (החסרונות) אנחנו רוצות לשמור על עצמנו מההדבקה ואנחנו גם לא רוצות לשלם את הקנס הגדול! 

ואם אנחנו נשארות בסוף בבית אנחנו מזכירות לעצמנו שעשינו זאת בבחירתנו,למעננו.ואף אחד לא כפה את זה עלינו.

וזה מדהים עד כמה ההרגשה שלנו משתנה לטובה.

ונחדד לנו בדוגמא נוספת מעולם הזוגיות:

באה אליי נשואה "טריה" ואמרה לי: אני בכלל לא בחרתי בחתן שלי,אני התחתנתי "בגלל "השדכן ובגלל שההורים שלי דחפו אותי., אז היכן כאן הבחירה שלי?

אז לא יקרה,את לא התחתנת בגלל השדכן וגם לא בגלל ההורים שדחפו (וזה גם לא קרה בגלל שהיתה לך טעות בבחירה אם את זו שבחרת!)

ולא,אף אחד לא הכריח אותך ולא מכריח אותך גם עכשו לחיות בזוגיות הזו.

כי אם תחשבי כך תהיי אומללה ולא תצליחי אף פעם להנות מהטוב וה"יש" ותזכירי לעצמך שוב ושוב לחפש ולהגדיל רק את מה ש(עדיין) חסר בו בבעלך ותהיי ממורמרת ש"הטעו אותך".

אף אחד לא החליט לך ואף אחד לא לקח לך את זכות הבחירה.

את רוצה לחיות כך, ככה בדיוק וזה הכי טוב בשבילך מבחירתך.

כי אם את רוצה אחרת? את יכולה לבחור שלא! 

וכרגע ,כשאת כן נשואה,זה רק רק בגלל שטוב לך ככה יותר משלא (את בוחרת בין שני רצונות)

ותוכלו להמשיך ולתהות, אבל יש דברים בחיינו שהם מה שד' הביא עלינו,לא רצינו או בחרנו בהם! אז איפה כאן הבחירה שלנו? 

אנחנו למשל לא "בחרנו" בהתמודדות כלשהי שבאה לנו בחיים או בהמתנה לזיווג שלנו או לילדים וכו'??!!

כאן נוכל להתבונן,במה שכתוב לנו בפרשת הברכות והקללות: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע…ובחרת בחיים".

הקב"ה נתן לנו את זכות הבחירה בין החיים והמוות  בין הטוב ובין הרע והוא "ממליץ" לנו לבחור.

בחיים. ככה. כמו שהם.

גם כשחשוך ונראה לנו מצב שהוא חסר תקנה ותקווה, גם אם נראה לנו שזה לא בשליטה שלנו ואנחנו ממש חסרות אונים אנחנו עדיין יכולות לבחור!

בחיים, בטוב, במה שיגרום לנו להרגיש טוב.

במה שיעניק לנו כח כדי לחיות ולפעול!

ו"זה" בשליטתנו!

כי אנחנו יכולות גם לבחור ברע,ב"להתקרבן", בלהאשים ולכעוס על עצמנו ועל כולם .

אנחנו יכולות להרים ידיים.להתייאש.ולברוח מעצמנו ומהכל.

אבל אנחנו יכולות גם לבחור לחיות. כן,גם במצב שנראה לנו ללא תקווה אבוד ושאנחנו ממש אבל ממש לא רצינו או בחרנו אותו. 

וכשנעיז ונבחר בעצמנו פתאום נרגיש שיש לנו שליטה! ורצון! וכח החיים דוחף אותנו להתפלל, לקוות, להאמין והכי הכי חשוב לפעול! 

כי יש לנו אפשרות להתקדם ולקדם ולשנות דברים ע"י ההשתדלות שלנוורק ככה אנחנו נקום ונעשה-מעשים ואז גם נראה ניסים ויתגשמו לנו חלומות ומשאלות.

וככה גם נראה את הטוב וככל שנתמקד בו הוא רק ילך ויגדל וימוסס את כל מה שחסר (כרגע) כדי שיהיה מושלם!

וכן,כך גם בחיי הזוגיות שלנו.

אנחנו הבוחרות, האם לחיות כאן ועכשיו ולהנות על אף שעדיין לפעמים "לא מושלם" (ובוחרות ללמוד איך להפוך את החיים ליותר ממושלמים) או להתייאש ולוותר עלינו ועל החלום?!

וזה בשליטתנו ובבחירתנו.

וכדאי לנו לזכור אנחנו היינו נשמה אחת למעלה וירדנו לפה לעולם בשני חצאים.

והקב"ה זיווג בינינו במהלכים שמימיים ומופלאים והוא ממשיך לזווג ביננו יום אחר יום .

כן,מאז בריאת העולם הקב"ה יושב ומחזק את הזוגיות שלנו כי היא לא מובנת מאליה,זה חיבור בין שני מינים שונים. 

ומדוע ד' מזווג את ה"נשואים" בכל יום?

כי זה מה שנותן לנו את הכח לגשר על הפערים ביננו ( הטבעיים) ומכניס בנו את התשוקה ללמוד אחד את השני, להתקרב בלבבות, לראות את הטוב ולבחור כל יום זה בזו. ועל כך כתוב: "אלוקים מושיב יחידים ביתה,מוציא אסירים בכושרות".

שני בני הזוג מובלים אל חופתם כ"אסירים"  (שמתן לב פעם איך החתן והכלה "מוחזקים" כשהם מובלים אל החופה?) אלו שני חצאי נשמות שצריכות לחזור ולהיות לנשמה אחת. ד' לוקח אותם ,שני יחידים, ומושיב אותם יחד בבית אחד. ונותן להם מרגע זה את זכות הבחירה לידיהם ושואל אותם:

"בכושרות"-כשאתם עכשו חיים ביחד ,איך אתם רוצים לחיות? ב"בכי" או ב"שירות"?

כי יקירה, כשאת נשואה לבעלך את בוחרת את זה בעצמך בכל יום מחדש.  ואם את בחרת להמשיך ולחיות, לגדול ביחד וללמוד ,להתרומם ואף לעיתים למעוד, כנראה שאת בחרת היום

לשיר.

מאת הודיה צורן, מדריכת כלות מוסמכת, מאמנת אישית בNLP ובדמיון מודרך (בוגרת מכון ינר) להעצמה אישית וזוגית ולהגשמת מטרות.

ומנחת סדנת "מחוברות כדי לחיות, באהבה"

(*קבוצה נפרדת לכלות)

03-5782598, 054-6306699 ,מייל: hodzoren35@gmail.com

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

5 תגובות

  1. זה בא לי בול בזמן!!! הרגשתי בייאוש גדול ואפילו לא ידעתי להסביר לעצמי למה.
    תודה שהארת את עיניי זה עודד והרגיע אותי מאוד!!
    יישר כח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.