מלאכים של מטה /אפרת צ.

כשאנחנו הולכות לבית הכנסת לבושות בהדר ,כראוי לבת מלך ביום המלכת המלך. לפעמים אנחנו זוכות לחוות תענוג רוחני שאין דומה לו.

הבכי הזה הטהור שמגיע ממעמקי נפש,הניגון עם עוצמה של יום הדיןהטלטול וההשענות על מי שמטלטל אותנומ ממך אליך אברח, ולפעמים מרגיש לנו שאנחנו תופסות שם מלאכים.

כמו עוברות לספירה אחרת , מנותקת מזוהמת עולם השקר נקיה מהדי הריצה והיגע של העולם הזה.
זה מענג, זה משכר, יש בכך הנאה רוחנית צרופה
להתחבר לנשמה להעצים את החלק האינסופי שבנו. להשתפך על ניגון מרטיט, לשחרר פחדים של עולמנו השקרי.
אבל כשחזרתי הביתה נפל לי האסימון,  אמנם מאוד נחמד שם, בחברת דרי מעלה אין צורך לתחזק אותם, להכין להם, לטרוח לנקות, לחייך , להבין , להמתין בסבלנות.
המלאכים גם לא מאתגרים אותנו בלהמתין להם, בלהכיל את השובבות או ההתמרדות שלהם.
כשחזרתי הביתה למלאכים ששלח לי השם, אלה שעפים בלי כנפיים, ועולם השירה שלהם בחיתוליו קרי בבכיותיו, קלטתי כמה אנרגיה משקיעה אישה אחת קטנה בבית אחד קטן או גדול.
כי בבית המקדש הקטן שלנו אני עובדת עבודה רוחנית, אך אין בה סיפוק רוחני מיידי.
ליד הכותל הפרטי שלי עולות בי דמעות של תיסכול, לא ממש של געגוע והמיה לבורא.
ועדיין,
זהו בית המקדש שלי
זהו הכותל שלי
ופה, ממש פה משרה הכל יכול את שכינתו.
תודו שזה מפעים ומרגש.
תבינו מה מאיתנו הוא מבקש
והרי גלוי וידוע מלפניו
כמה אנרגיה ואמונה
עלינו להשקיע כדי
לשגר את הטיל העוצמתי
שנקרא כך בפשטות:
יום שגרה חדש!
אשרינו, אין כמונו
בלשגר נחת לבוראנו

שלכן

אפרת

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מדברות על הכל: 3 "אמהות לשלוש שעות", אף אחת לא מדברת על זה, רובן חוות את זה. תפילה? בימבה במבה ובום / מנוחה פוקס חלק ב' בסדרת חופשת לידה: אל תאמינו לי ש"הכל בסדר" תסתכלו לי בעיניים ותראו משהו אחר גם את לא מבינה איך? / פסי דבלינגר מקווה בשבילך שאת לא זורקת אותם…