הוא רוקע ברגליים והיא לא מפסיקה לבכות, הגדולים מתלוננים על רעב – למרות שכבר אכלו את ארוחת הצהריים הדשנה שהכנת.
ואז יש לך כל מיני קולות בראש, על התקופה, על הבית הקטן, ועל מי שאת כבנאדם וכאמא "איזו אמא אני, לא מצליחה לתת להם מה שהם רוצים, מסכנים הילדים האלו בלי מסגרת נורמלית כבר כחודש, אולי באמת הצהריים שהכנתי לא היה משביע?"
מתעוררים לך רחמים על המתבגרת התורנית שמצליחה לגעת בנקודות הכי רגישות , ובן הארבע שמשווע לסדר יום וחברה. גם את מרגישה שהחמצן שלך נגמר מהר? כולנו מכירות את הכלל הראשון למקרה חירום במטוס, שימי לעצמך את מסיכת החמצן ואחר כך לילד שאיתך. למה? כי אם את לא תנשמי חלילה לא יהיה מי שיחבוש את מסיכת החמצן לילד…
גם בבית, בימי הסגר אני מרגישה שזה הדבר הנכון לעשות – למלא את עצמי בחמצן. קודם כל. אחר כך לדאוג לילדים המתוקים
איך עושים את זה? אין באמת רשימת מכולת אבל יש כמה נקודות שכדאי לך לשים לב אליהן.
ראשית הכירי במצב, הוא לא פשוט לא לך ולא לאחרות. תקופה ארוכה של סגר ושהייה ממושכת בבית בחורף יכולה להיות מאוד מאתגרת. בוודאי אם חלילה וחס מישהו מהקרובים שלך לא במצב טוב בעקבות הקורונה.
שנית, מומלץ לפתח את החמלה העצמית במיוחד בזמן זה – חמלה עצמית איננה רחמים עצמיים אלא יכולת לסלוח לעצמי למשל על ארוחות פשוטות יותר, בקרים מאוחרים יותר, וכן גם אם הרמת את הקול על הילדים. לחמול ולסלוח לעצמך בתקופה הזו. לא לדרוש מעצמך יותר מידי ולהבין את המצבים ככאלו שלא באמת יכולים להיות טובים יותר.
הדבר השלישי שאני ממליצה לך – למצוא את הדרך לפנק את עצמך, זה יכול להיות קפה ועוגה, או משהו טעים שאת אוהבת, אפילו הליכה עם מוזיקה (בגשמים זה פחות אפשרי) אבל השאירי לך שעה או חצי שעה ביום של משהו שאת עושה רק עבורך.
בכל מקרה תתני לעצמך חמצן לפני הילדים.
כך לילדים שלך תהיה אמא מאושרת .
והם, יידבקו ממך.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
