יש זמנים כאלו שאתה ממלא את כל ההוויה שלי
ויש זמנים שאני שואלת אותך אם אתה קיים
יש פעמים שאני שומעת אותך עונה לי
וכאלו שאני מרגישה שאתה כבר לא שם
אני משתדלת לבוא לדבר איתך בכל יום
ולא לתת לחוויות הרוחניות שלי להנחות
כי חלקן מוארות מלאות, ממלאות
וחלקן חשוכות נבובות וריקות
איך אוכל להכיל את הניגוד הזה
בין ה"יש" האדיר שממלא אותי
לבין ה"אין" שמרסק ומשבר
איך השמש מאירה ומסנוורת
והחושך הוא עמוק ומתגבר
איך הנוף העולמי מכיל ריקבון ופריחה
איך קמנו מחדש על מצע של שואה
מי אמיץ דיו לשאת יחד מוות ותחיה
ולהאמין בכך שמקור שניהם- אתה
החושך והאור משמשים בערבוביא
והגוון האפור השתלט לנו על החוויה
איבדנו לגמרי את חדות הראייה
כמו מסך ערפילי ירד עלינו וכיסה…
על היכולת לשמוח בפשטות, על קטנות
על הרצון לאהוב, לחבק ולצחוק
על המוכנות להיכנע ולבכות ולכאוב
ועל ההקלה שמתפשטת, כשהפסקנו לסחוב
האור שבי קטן כל כך וכמעט ודועך
החושך הוא חזק יותר וגדול ושולט
מי יבטיח שאוכל לו, שאמשיך לקוות
שאש האמונה שלי לא תאבה לכבות
אם נתת אפשרות להיעדר ולמילוי
אם ניתן להכיל יחד, הסתרה וגילוי
אם החושך הגדול עוד לא בלע את האור
סימן שהוא רק ילך ויגדל ויגבור
סימן שיניס את כל הרוע והשחור
יונה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
מדהים!!!
כתיבה יפה, קולעת ומיוחדת!
וואו, וואו, וואו!!!
איזה שיר מהמם!!
חריזה יפה והתוכן כ"כ נכון…
כשרון מהפחות מצויים…