לילה חשוך, עלטה כבדה במרחבי האוקיאנוס. ספינה קטנה, רפוית מפרש מנסה לנווט את דרכה אל החוף. חרמש דק משחק מחבואים עם העננים והמלחים איבדו כיוון. והם צמאים, רעבים, עייפים וכמהים לדבר אחד – הביתה, אל חוף מבטחים. אל ההבטחה הגדולה. לשים רגלים על קרקע יציבה ולאגור כוחות לקראת המסע הבא.
ברגע שלפני האחרון, בזמן שייאוש מתחיל לתפוס מקום בלב מתגלה האור הגואל, המיטיב, במלוא הודו והדרו, עומד יציב ובטוח, ומבטיח – המגדלור.
מגדלור, כשמו כן הוא. מגדל של אור, מגדל של חום, של יציבות, הבטחה גדולה לנס, לתקווה, לכוח, לבית, לחוף מבטחים. והאורות המרצדים נוסכים במלחים כוחות חדשים ותקווה ושוב הם חותרים, במלוא העוז, לקראת האור.
אישה יהודייה. אם יהודייה. בכל הדורות. בכל הזמנים. בקיץ ובחורף, בכל עונות השנה ובכל עונות החיים. בלב אוקיינוס החיים הגועש והסוער עומדת איתנה, מאירה ומחממת, מכונת ומנווטת. והיא הבטחה גדולה לבית, לחוף מבטחים, מקור של כוח, עוז ותעצומות לכל סביבתה.
במסגרת עבודתי כמגשרת וטוענת רבנית אני עומדת שוב ושוב נפעמת, מתרגשת ומצדיעה לנשים היהודיות באשר הן. לעוצמה, לרוח האיתנה שהן מקרינות, ליכולת העמידה לפעמים במצבים בלתי אפשריים. לעיתים לבד, ללא משפחה וללא משאבים כלל או עם משאבים מדולדלים פיזית, נפשית וכלכלית. והן עומדות שם בלב השבר, בלב האוקיינוס הסוער והגלים המאיימים על ספינת חייהן, עם עוצמות בלתי נדלות, עם מחויבות עצומה למשפחה, לדור ההמשך, לחינוך הטהור, לרווחת הילדים הנפשית והכלכלית. עם ידיעה כל כך ברורה ומוצקה מהו תפקידה של אם יהודייה, גם בזמנים קשים אלו. לאן היא חותרת, על מה ועל מי להגן ולשמור בחירוף נפש עם ערכים ברורים ונכונים. והיא יודעת בבירור איזו עמדת כוח יש לה. עבור מי היא משמשת כמגדלור, כי זו חובתה וגם זכותה.
אני חושבת עליך, אמא יהודייה. על היומיום שלך, הלא פשוט. גם כאשר הכל זורם על מי מנוחות והבית שלך יציב ב"ה, ואת מתמודדת עם האתגרים "הפשוטים" לכאורה של החיים, כמו בית, משפחה, עבודה, רגעים קלים יותר או פחות, חגים ושמחות, אירועים משמחים יותר ופחות, בהולים ודחופים של יומיום. אינסוף אתגרים, אינסוף התמודדויות. ושם – את, עומדת בתווך, בעוז ובגאון, באמונה ובתקוה. עם חיוך על השפתיים ואור בעיניים. מנחמת, מנווטת את משפחתך לחוף המבטחים.
אישה יהודייה שמחוברת בכל ליבה ונפשה אל מקור האור, אל בורא העולם. ומכוח האמונה בבורא עולם שואבת כוח להמשיך הלאה, לשאת את הלפיד בגאון ולהעביר אותו הלאה, מדור לדור, עד ביאת גואל צדק אמן כן יהי רצון.
הכותבת הינה אמא וסבתא, מגשרת וטוענת רבנית[email protected]
3 תגובות
מילים מרגשות שמלטפות את הלב!
כתבה שנותנת כח לכל אשה באשר היא ומדליקה את האור במגדלורים ששכחו כבר שהן כאלו…
תודה תודה תודה!!!!
לחבק כל מילה!!
תודה על המילים המנחמות והמאירות!!
כתיבה מרגשת
תודה נשמח לעוד כאלו כתבות